מזרח תיכון חכם חמאס נלחם לטווח ארוך - צבי גבאי 21.7.14

חמאס נלחם לטווח ארוך - צבי גבאי 21.7.14

הסיבה להפרת ההבנות להפסקת האש, "תהדיאה" (רגיעה), שהושגו לפני כשנה וחצי בעקבות מבצע "עמוד ענן", היאשחמאס ראה בהן ניצחון. המוני תושבי עזה יצאו אז לרחובות בחגיגות ניצחון, וראש הלשכה המדינית של חמאס,  חאלד משעל, הכריז על ניצחון ארגונו על הציונים. חמאס אמנם קיבל את ההסכם, אך ידע שיבוא יום והוא יפר אותו, כשהמצוקה שבה היה נתון תיעלם.

חמאס פעל כפי שנהג הנביא מוחמד עם בני מכה, שחתם אתם על הסכם הפסקת אש, "חודייבה", למשך עשר שנים, אך כעבור שנתיים הפר אותו, לאחר שצבר עוצמה צבאית. חמאס שאף לגרור את צה"ל למלחמה בעזה ולגרום לו נפגעים רבים — כפי שהמוסלמים במאה ה–7 גררו את "הכופרים" למלחמה על העיר מדינה (מערכת "החנדק"), ובסופו של דבר השיגו ניצחון.

הפלסטינים, כולל חמאס, מתייחסים לבעייתם כאל "הבעיה הצודקת" היחידה בעולם. לגרסתם, אסור לדון בסבל של עמים אחרים כדי שתשומת הלב הבינלאומית לא תוסט מהבעיה שלהם. הם מעולם לא התייחסו למעשי הטבח של חאפז אסד באל־חמה בסוריה, סדאם חוסיין בחלבג'ה, נגד הכורדים בעיראק, עומר אל־בשיר בדארפור שבסודאן, ובשלוש השנים האחרונות בשאר אסד בבני עמו בסוריה. הם הריעו למנהיגים אכזריים (כפי שבעבר הריעו להיטלר, בהנהגת חאג' אמין אל־חוסייני) המצדדים בשאיפותיהם הלאומיות, המתמצות בחיסול הישות היהודית.

נטייתנו הטבעית, השוחרת חיים ושלום, מתנגשת עם תיאולוגיית הלחימה של החמאס והג'יהאד האיסלאמי, שהיא משותפת גם לאל־קאעדה ולחיזבאללה. לנוכח חולשתם, היעד של ארגונים אלה הוא הצקה מתמדת ליריב ומניעת חיי שלווה ממנו. מבחינתם, אין מדובר בהכרעה מלחמתית, שכן אין הם נאבקים על טריטוריה. כל מטרתם היא שפיכת דם, ובמקרה הנוכחי — של היהודים. מנהיגי החמאס מדרבנים את לוחמיהם להילחם עד מוות, בשם האיסלאם, להקמת החליפות האיסלאמית, שניצניה נראים בצפון עיראק. חליפות זו, מעצם הגדרתה, אין לה גבולות.

דוקטרינת מלחמה זו היא ארוכת טווח, ולכן דרושה לישראל סבלנות רבה. בינתיים חשוב להסביר לידידינו בעולם את המציאות הקשה שבה אנו מצויים. ההכרזות על עוצמת צה"ל והישגיו במערכה אינן מרתיעות את חמאס כי מלחמתו איננה בצבא, אלא בבטן הרכה של המדינה: האזרחים. כישלון המאמץ להגיע להסדר עם הפלסטינים נובע מפערי הבנה בסיסיים של המנטליות הפלסטינית, של פתח וחמאס.

חמאס מתנגד לנוכחות של מדינת ישראל, ואילו פתח — אף על פי שהכיר בישראל בהסכמי אוסלו — אינו מכיר בה כמדינה יהודית. זו מנטליות פלסטינית, המתבססת על רגש פונדמנטליסטי ועל קנאות דתית. מדובר בחברה המתוסכלת מכישלונות פוליטיים וחברתיים, ומחנכת את בניה להטיל את כשליה על הקולוניאליזם ועל הציונות, ומאז 1967 — על הכיבוש הישראלי. לכן אין לצפות לשינוי חיובי בקרב הפלסטינים בעתיד הנראה לעין, ובמיוחד לא בקרב חמאס.

כרגע חשוב לא ליצור תרחיש, שבו חמאס והג'יהאד האיסלאמי ייצאו מן המערכה ובידיהם "תמונת ניצחון". שאם לא כן, נהיה צפויים בעתיד למערכה קשה פי כמה. יש לשאוף לפגיעה בראשי ארגוני הטרור. כידוע, ארגוני טרור הפסיקו להתקיים רק כשמנהיגיהם חוסלו. כך יש לנהוג גם בחמאס ובמנהיגיו.

פורסם ב"הארץ"

 

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים