מזרח תיכון חכם מלחמת המפרץ – ישראל פלר

מלחמת המפרץ – ישראל פלר

מלחמת המפרץ –  ישראל פלר

"ארה"ב הייתה צריכה כסף, קטאר סיפקה אותו: חלקים גדולים מהכלכלה האמריקאית נקנו על ידי קטאר" | ראש הנציגות הישראלית בקטאר לשעבר, אלי אבידר, חושף את מערכת היחסים הבלתי ידועה בין ארה"ב והנסיכות העשירה המממנת את טרור החמאס: רכישות נשק אמריקני בסכום של 11 מיליארד דולר, השתלטות על נדל"ן יוקרתי בלב ניו יורק, מימון חברות היי טק במיליארדי דולרים על ידי קרנות השקעה, ובסיס צבא ואימונים במתנה לצבא האמריקאי בלב המפרץ הפרסי | קטאר – המשק האמריקני"

 

גורדי השחקים הנשקפים מקו רצועת החוף בדוחה מגניבים מחשבה בקרב התיירים המביטים בפעם הראשונה בנסיכות הקטנה שבמפרץ דרך חלון המטוס המנמיך לנחיתה, שהקברניט הנחית אותם בטעות בניו-יורק או בריו הברזילאית. אבל אין כאן טעות: את פני המבקרים בקטאר מקדמת ארץ זרועת מלונות נוצצים ואדריכלות אורבנית ייחודית, לצד גילופי סלע עתיקים ודיונות חול נישאות.

ענפי התיירות והמסחר המשגשגים משקפים ארץ פסטורלית וטובלת בזהב שחור-לבן (נפט וגז טבעי) שרק שלושים אחוזים מאוכלוסייתה הם נתיניה. היתר - הרוב, בעצם - הם בכלל תוצאת ייבוא של עובדים זרים בכמויות מסחריות. משרתים לאדוני הארץ.

בקטאר, מדינה מוזרה בנסיקתה ומדהימה בהתעצמותה, נערכה הפיכה שלטונית בלי אף ירייה. בקיץ 2005 הדיח סגן השליט דאז, שייח׳ חאמד בן ח׳ליפה, את אביו - האמיר ח׳ליפה. המטרה המוצהרת: הפיכת הנסיכות למדינה ליברלית, מתקדמת, נאורה ואפילו מיני-דמוקרטית. בסוף -יצאה מעצמה קטנה.

עשר שנים ארך תהליך ההתפתחות מחברה ערבית מסורתית למדינת רווחה מודרנית. על מנת לעמוד בדרישות פוליטיות תקינות של קדמה חברתית וכלכלית, כוננו השלטונות בקטאר משרדים ממשלתיים. במהלך העשור, השלים חאמד בן ח׳ליפה את חזונו בכתיבת החוקה החדשה של נסיכותו ובחתימתה. בחוקה הופיעו מספר רפורמות ליברליות: חופש הביטוי, חופש ההתאגדות, חופש דת והקמת פרלמנט בן 45 מושבים. שני שלישים מיושביו נבחרו בבחירות דמוקרטיות ושליש - איך לא - בידי האמיר.

כבר בראשית דרכו, הוביל חאמד בן ח׳ליפה, אביו של שליט קטאר הנוכחי, את הרחבת חופש העיתונות. הנשכרת העיקרית מכך הייתה תחנת השידור אל ג׳זירה, שבסיסה כיום בקטאר. זו, עוד בטרם הפכה בעיקר לשופרם הבלתי מסויג של אל קעאדה, חיזבלה וחמאס - צברה מוניטין ייחודי כמקור חדשות חופשי וכמעט בלתי-מצונזר. חידוש של ממש בארצות ערב.

בהנהגת האמיר-הבן-המדיח, הפכה קטאר לאחת המדינות המתקדמות באזורה: היא הציגה נטייה מערבית ברורה תוך ניסיון לאימוץ ערכי דמוקרטיה, זכויות אזרח וכלכלה מודרנית -לצד השקעה בתשתיות, בחינוך וברווחה. כל זאת, תוך שהיא נהנית מהכנסות גבוהות מהנפט שהתגלה בתחומה בימי מלחמת העולם הראשונה. החיפושים אחר גז טבעי, החלו בראשית שנות האלפיים למניינם. הסימנים למציאתו, התפתחו לקראת סוף העשור הקודם.

האזרחים, אולי די במפתיע, הגיבו בעניין רב: לצד הטלפונים והטלפונים הסלולריים, שנפצו בקטאר במהירות רבה יותר מאשר בשאר מדינות ערב, החלו התושבים להתחבר לרשת המקוונת שאופקיה נפרשו בפניהם ולהאזין לתקשורת העולמית - כן, אפילו באנגלית, שחלק ניכר מיושבי חצי האי רכשו במסגרת ההשכלה המתקדמת שהונחלה להם -באמצעות רשתות כבלים מפותחות.

 

נסיך נולד

על חופי המפרץ הפרסי התפתחה בצעדי ענק מדינת רווחה מודרנית - לפחות כלפי חוץ. בזכות מאגרי הגז הטבעי הלא-פרופורציונליים לגודלה, ניצבת קטאר בראש רשימת המדינות המתקדמות באזורה. במדינת ישראל של הימים ההם, כמו ביתר מדינות העולם המערבי, ראו (ורואים) בה את הפוטנציאל העסקי הגדול ביותר במזרח התיכון.

כן. אולי לא ייאמן, אבל רק לפני פחות מעשור, בשנים 2005-7 נעשו מצד גורמים רשמיים ועסקיים במדינת ישראל מאמצי על לחיזוק היחסים עם קטאר - הנסיכות הקטנה והעשירה במשאבי הטבע. מיקומה הגיאוגרפי בחצי האי ערב, כשלה גבול יבשתי אחד בלבד, עם יריבתה הסמויה למחצה, ערב הסעודית - לא הפריע למדינת ישראל שבמהלך השנים קשרה מספיק קשרים עם מדינות ערביות שונות. ארה״ב הייתה הראשונה לקפוץ על ההזדמנות הכלכלית, ובהינתן האות עשתה זאת מדינת ישראל מיד אחריה. עד מבצע ׳עופרת יצוקה׳ אף פעלה בנסיכות משלחת דיפלומטית ישראלית רשמית.

אלא שבשנה האחרונה, את השלטון בקטאר מנהל האמיר הצעיר תמים בן חאמד אל-ת׳אני, שהחליף במהלך מוסכם את אביו. ״בחודשים שחלפו מאז פרישת האמיר האב וראש ממשלתו, הידק יורש העצר - דור שלישי בשלטון - את אחיזתו בהגאים והחל מתווה כיוון מדיני חדש, שעומד בשורש התמיכה הקטארית בטרור״, אומר ל׳משפחה׳ ראש המשלחת הישראלית לקטאר, איש משרד החוץ באותם הימים, אלי אבידר.

 

 ■ מה הביא אותו להחליף את הגישה הפתוחה של אביו?

״מניעיו של תמים אל-ת׳אני הם לוטים בערפל. דיווחים מתחילת שנות האלפיים - אז היה בשנות העשרה המאוחרות שלו - טענו שהוא מבלה זמן רב באפריקה עם מיסיונרים אסלאמיים. בשנים האחרונות נטען, כי האמיר הצעיר החל מתקרב למטיף הקיצוני יוסף אל-קרדאווי, שהפך בעבורו למעין מורה רוחני. הקשר הזה מסביר את תמיכת הקטארים באחים המוסלמים המצרים ובתנועות קיצוניות אחרות כמו חמאס״.

תמים בן השלושים וחמש, שקיבל את האמירות בירושה חלקה, אינו כה תמים. בניגוד לאביו, הוא מוסלמי אדוק. מכריו מגדירים אותו כקיצוני. אחרי שכאמור בילה בנעוריו במסעות ברחבי אפריקה, מסעות שבהם ביקש לאסלם את תושבי היבשת הפגאניים.

הסמכות ה׳רוחנית׳ המרכזית בחייו היא כאמור השייח׳ הקיצוני יוסף קרדאווי, שאף הוא - כמו ראשי חמאס אחרים - מתגורר בקטאר. בהשפעתו, האמיר הקטארי אינו מוצא מקום לאיזונים שאביו כה האמין בהם. הוא גדל במציאות שיש לו הכל ולא חושש מאביו. כך הפך לתומך נלהב של האחים המוסלמים, תומך נלהב של חמאס, והיה מוכן להתעמת עם מצרים כאשר זו מנעה העברת כספים מקטאר לרצועה.

אלא שהתעקשותה של ארה״ב על היותה של קטאר מתווכת הוגנת בסכסוך הנוכחי - המלחמה - מול חמאס, העלתה את חמתם של אנשי משרד החוץ הישראלי. אלה, שישבו בקטאר ובנסיכויות המפרץ בשנים האחרונות, מכירים היטב את מפת האינטרסים של ארה״ב באזור.

בשיחה שקיימנו השבוע עם מי שמכונה השגריר החשאי והנודד של ישראל בארצות המפרץ הפרסי, ברוס קשדן, לא הסכים האיש המרתק הזה לשחרר מילה אחת לתקשורת. ״אני מנחה את אנשי משרד החוץ כיצד להתמודד עם הדברים״, אמר ל׳משפחה׳.

קשריו של קשדן לקטאר הולכים אחורה לזמן שבו האמריקנים היו שושביני היחסים בין מדינת ישראל לקטאר. כשמאחורי הקלעים, הם פתחו את הדלת עבור מדינת ישראל לעסקאות רבות. היום קשדן, שעדיין נחשב לעובד משרד החוץ הישראלי ומי שהיה במשך שנים ארוכות - עד לא מכבר איש סתרים יעיל מאוד שבילה יותר מעשור ומחצה בדילוגים הרואיים בין נסיכויות המפרץ, מעדיף לשתוק.

גם במשרד החוץ, סירבו להגיב באופן רשמי לממצאי נתיב הכסף שנע על ציר קטאר-ארה״ב וקטאר-חמאס, וגם שם הפנו את השאלות לאלי אבידר, ראש המשלחת הישראלית לשעבר בקטאר, וכיום נשיא מכון היהלומים ומייסד עמותת ׳מזרח תיכון חכם׳.

 

        אלי אבידר, היכן בדיוק נכנסת ארה״ב לתמונה?

״איפה לא? את ההגנה העיקרית על השלטון בקטאר מספקת כיום הנוכחות הצבאית האמריקנית במדינה. לארה״ב מחנה אימונים ענק בשטחי קטאר שריד למדיניות המתונה של השלטון הקודם בנסיכות. כיום, לקטאר אין כמעט צבא - רק כמה עשרות אלפי חיילים, שהם אפילו לא קטארים אלא ממוצא פקיסטני, אך יחד עם זאת, קטאר רכשה מארה״ב נשק בסכום עצום של 11 מיליארד דולר, ממש לאחרונה״.

אם אין לה צבא, מה הסיבה לרכישת הנשק?

״הרכישה נועדה בעיקר כדי לגייס לטובתה את גורמים הרסניים. קטאר, צריר להבין, היא בת טיפוחיה וחסותה של אמריקה", מניח אבידר את הדברים שברוס קשדן וחבריו במשרד החוץ נמנעים מלומר.

לדבריו, מאחורי הקשר המוזר עומדים, כמו תמיד, אינטרסים כלכליים וצבאיים ייחודיים. ההיסטוריה של הפרק הנוכחי ביחסי ארצות הברית-קטאר מתחילה עוד בימים ההם, לפני שני עשורים, כשהאמיר חמד בן חליפה אל-תאני הדיח את אביו ותפס את השלטון בנסיכות. בן חליפה, שחשש מהפיכה נגדית בתמיכת סעודיה ויתר מדינות המפרץ - והיה ניסיון אחד כזה שכשל, שסוריה נטלה בו חלק פעיל למדי - רץ לזרועות האמריקנים, הצהיר על נאמנות מוחלטת וזכה לחיבוק גדול מוושינגטון.

זה לא קרה בלי מחשבה: האמיר-האב לא בחל בשני צעדים קיצוניים למדי. הוא קשר יחסים עם מדינת ישראל ואפשר להקים נציגות בדוחה הבירה - שבראשה עמד אלי אבידר, ובנוסף, וזה העיקר, מימן את הקמת הבסיס האמריקני אל-עודייד, מערבית לדוחה, בסכום של שני מיליארד דולר. חשוב להבין, מבהיר אבידר, כי זהו הבסיס האמריקני היחיד מחוץ לגבולות ארצות הברית שארה״ב לא מימנה מכספי משלם המיסים שלה את הקמתו.

הנוכחות האמריקנית הייתה ונותרה אפוא תעודת הביטוח של הממשל הקטארי לכך ששכנותיה לא יפלשו לתחומה ויפילו את שלטונה. ״בכלל, גם כיום, כשבוחנים את ההתנהלות הקטארית, צריך לזכור שכל יום שהשלטון בדוחה שורד הוא בזכותה של וושינגטון״.

כשנסיכות חסרת הגנה נמצאת ליד אריה כמו ערב הסעודית, היא יכולה הייתה ליפול למלתעותיו בכל יום. כדוגמה לכך, מביא אבידר את ההתקפה הסעודית-איראנית על בח׳ריין. האיראנים תקפו, הסעודים רצו לעצור את התקיפה וארה״ב לחצה על הסעודים שלא להיכנס לבח׳ריין. אך כמה מאות חיילים סעודיים חדרו לבח׳ריין ו׳סגרו את הסיפור׳. עד עצם היום הזה ממוקמת עמדת צבא סעודית במרחק 600 מטרים בלבד מבית המחוקקים הבח׳רייני.

ואם לשפוט לפי קצב אירועי השבועות האחרונים, תכניתו אם חטיבה סעודית אחת תפלוש לקטאר, האמריקנים לא יוכלו לעשות דבר בדיפלומטיות, לכן הנוכחות הצבאית הפיזית שלהם קריטית לקיומה של קטאר העצמאית.

 

סייבר אמריקני בשירות חמאס

המשבר הנוכחי, שבו דוחפת האמירות הקטארית את חמאס להעמיק את הלחימה, הוא רק קצה הקרחון. מי שהייתה פעם מדינה מתונה שפניה למערב, הפכה בהנהגת האמיר תמים בן חמד אל-תאני לפצצה מתקתקת.

תמים, שעלה לשלטון רק לפני כשנה, זנח את מדיניות האיזונים שהנהיג אביו, ובשם האסלאם משקיע את הונה העצום של הנסיכות בטיפוח גורמים המבקשים להבעיר את המזרח התיכון כולו.

 

אך התמונה הקטארית רחבה בהרבה מהקמת בסיס צבאי אמריקני. כאמור, רק לפני שבועיים -כך דיווח ה׳ביזנס אינסיידר׳ - רכשה קטאר נשק באחד-עשר מיליארד דולר מארה״ב, מה שכונה ׳עסקת הנשק הגדולה ביותר של ארה״ב ב-2014׳, שכללה רכישת סוללות טילי ׳פטריוט׳, מסוקי קרב מסוג אפאצ׳י וכלי נשק נוספים אחרים.

לדברי אבידר, הרכישה נעשתה אך ורק כדי לרכוש את ליבת הכלכלה האמריקנית: התעשייה הצבאית של ארה״ב.

 

■ אתה אומר שקטאר מתאמצת ליצור קשרים נכונים עם ההנהגות המתונות כדי להפוך לגורם עולמי מתווך?

״נכון לעכשיו, מהצד האמריקני של המפה, תפקידה ההיסטורי של מצרים בתיווך בין הפלגים הפלסטיניים עבר לידיה של הנסיכות הקטנה מהמפרץ. היא אולי לא רוצה להפוך למעצמה, אבל דה פקטו הפכה למעצמה קטנה ושולטת״.

הקשר העיקרי היומיומי עם ארה״ב נעשה בעיקר מול חברות היי טק עסקיות פרטיות שנשכרות על ידה. וזה האבסורד הגדול: קטאר ׳המתווכת׳ הפכה למעצמת סייבר, שפעילה טכנולוגית בפיתוח לוחמה ממוחשבת, ובמקביל, פעילה בתחומים נוספים כמו המדיות החברתיות.

 

        יש שימושים של סייבר שפותח על ידי או עבור קטאר, בפעילות טרור? ״יש השקעה עצומה בנושא הסייבר בקטאר, זהו מידע גלוי, חברה אמריקנית

בשם Virginia פרסמה שקטאר משקיעה מאות מיליוני דולרים בכל שנה ומגדילה את ההשקעה הזו ב- 26% בכל שנה, ההשקעות הללו נעשות מסיבות התקפיות והגנתיות״.

 

        כמו למשל?

״הסיבות ההגנתיות להשקעה הזו ברורות: הם מפחדים שישתיקו אותם ובגלל זה משקיעים בביטחון ובהגנת מערכות הכלכלה שלהם. התקפת האקרים שתפיל את כל מערך קידוחי הגז שלהם, למשל, תגרום לאסון כלכלי כבד. זו הסיבה להשקעה בהגנה. טובי המוחות בחברות רבות, כולל או בעיקר אמריקניות, מועסקים בחוזים שמנים על ידם״.

נשיא ארה״ב ברק אובמה, היה אפוא אמור לדעת היטב מה מתכננת קטאר בתחומים אלו. אלא שאבידר מבהיר, כי מעבר לעובדה שמדובר בכסף שמן וגדול שנופל בחלקה של הכלכלה האמריקנית, הרי שלאמריקנים - שלהם הייתה אמורה להיות התמונה המלאה על חלקה של קטאר בנושאי סייבר - אין גישה לכלל המערכות. ״הם עובדים בשיטה מודיעינית של מידור מידע, ואיש אינו יודע על המתבצע בחברה המתחרה לו״.

 

        מה הן הסיבות ההתקפיות של קטאר שבגללן היא משקיעה מיליארדים רבים בפיתוחי סייבר?

״אין על כך תשובה ברורה, למעט העובדה ש- 70% מההתקפות על אתרים ישראליים מגיעים מאזור קטאר. והם משקיעים מאות מיליוני דולרים לבניית תשתיות סייבר. נוסף על כך, וזה אולי חידוש גדול יותר: רוב מערך הרקטות ארוכות הטווח בעזה מופעל בשלט רחוק נתמך סייבר״. הפרשנות על בונקר טכנולוגי שהוקם על ידי קטאר לחמאס, באחריות הקוראים.

רק נזכיר, שהמנהיג הערבי היחיד ממנהיגי העולם שביקר בעזה, היה האמיר הקטארי. על הדרך, הוא הבטיח ארבע מאות מיליון דולרים ל׳עם הפלסטיני׳. ״כאילו יש חשבון בנק שקוראים לו ׳העם הפלסטיני׳. ברור שהתמיכה היא ישירות בחמאס״. ואת מה שעשה הארגון עם הכסף עבור ה׳עם הפלסטיני׳ - כולנו רואים.

בדבר אחד אין חולק, ואין ערפל סביבו. על מנת להיאבק בטרור יש לפגוע במקורות המימון שלו. ״עם כל הכבוד למוטיבציה ולפנטיות הדתית צריך בסופו של דבר מקור מימון. ומקור המימון של הטרור בעזה נמצא בקטאר״, קורא אבידר סופסוף לילד בשמו.

 

■ אתה רואה חיבור פוטנציאלי בין קטאר לאיראן נגד מדינת ישראל?

״השטן הגדול נותר באיראן, ובהחלט יכול היה להיווצר שיתוף פעולה שכזה, העניין הוא שהאיראנים מממנים רק את הג׳יהאד האסלאמי

-         שאם תבחן את הצהרותיהם של חבריו תגלה, שהוא לא ממש רוצה להילחם. הוא זה שקורא להפסקות אש כל העת, מסיבה ברורה: אין כסף באיראן. הכל הוזרם לחיזבללה ולסוריה. הם קוראים אפוא להפסקות אש, לקבלת היוזמה המצרית, ומצרים נחשבת בעיניהם מתווכת הוגנת

-         לא מאהבת א-סיסי, אלא מהעובדה שאין להם כסף זמין לשקם את מה שמדינת ישראל תהרוס אילו יצדדו בחמאס ויכעיסו את מדינת ישראל.

״זהו בדיוק ההבדל בין הג׳יהאד האסלאמי החנוק לבין חמאס, ש׳סובל׳ מאשראי בלתי מוגבל, וככל שנהרסות תשתיותיו, עודנו בתמונה, כי יש לו מקורות מימון קטאריים״.

 

צבא התקשורת

כמי שישב בקטאר והכיר כל נקיק שלטוני בה, לאבידר יש מפה ברורה למדי על כוונותיו של האמיר, שכיהן בשורת תפקידים קודם לכן. קטאר שבבעלותו של האמיר תמים אל-תאני רגישה לכל מילה הנאמרת בגנותה. ״הכל מנוטר ומתורגם, כל מילה שנאמרת או נכתבת - ממופה״.

האמיר ירום הודו, כך מסתבר, הוא איש שחושב שיווק, איש שחושב פרסום. מדינת ישראל והחמאס, הם רק שפני הניסיון לקמפיינים שקטאר מנהלת בארה״ב בימים אלה. המטרה: יצירת תשתית דעת-קהל אוהדת בארה״ב - גם אם זה יהיה מסוג של דעת קהל שיודעת ושותקת - ליום יבוא. היום שממנו      פוחד כל כך נשיא קטאר. הרגע שמאות אלפי חיילים סעודיים יחצו את הגבול היבשתי הקטנטן בסערה ויניפו את דגל ערב הסעודית על צריחי טירת האמיר המודח.

בינתיים, ארה״ב מוצפת במידע פרו-חמאסי, ורגעי שידור יקרים להחריד, במיליארדי דולרים, נרכשים בסי-אן-אן ומשמרים את מעמדה של קטאר בכל רגע נתון כמדינה מוסלמית החביבה על המערב. המפסידה בינתיים בדעת הקהל העולמי: מדינת ישראל.

קטאר משקיעה - באמצעות חברות אמריקניות - הון עתק גם בפיתוחים שיקדמו את האג׳נדה שלה בתקשורת הממוחשבת. הרגישות לתדמית, ולמה שנאמר, מדהימה. ״אזרח קטאר שכתב נגד הממשל - נשפט לשנתיים מאסר״, מספר אבידר. גם יועץ התקשורת לשעבר של שר החוץ הקטארי נעצר והוסגר, אחרי שפרסם בספרו דברים לא מחמיאים דיים על המשפחה הנשיאותית.

 

        אז המטרה היא, להכשיר את דעת הקהל למניעת פלישה של ערב הסעודית לקטאר? ״אבל חשוב לשים לב״, תוקע אבידר סכין נוסף

בגבו של אובמה, ״מעמדה של ארצות הברית אינו כתמול שלשום בקרב מדינות המפרץ. מאז הפניית הגב של אובמה לנשיא מובארק, שתמיד היה בן ברית נאמן לארצות הברית, מביטות מדינות המפרץ על וושינגטון בחשדנות הולכת וגוברת״.

 

        כמו בת הגבול היחידה, סעודיה?

״נכון. אך חשוב להבין, כי בסופו של דבר אנו חוזרים למלחמה התדמיתית. המודרנית. למדינות המפרץ, ולמעשה לכלל העולם הערבי, יש בטן מלאה על קטאר בשל אופי השידורים של תחנת אל-ג׳זירה שמעודדת לטענתן חתרנות, קיצונית ואי סדר. התחנה, למי שלא יודע, משדרת מקטאר, ופועלת בהשראה ובפיקוח מלאים של בית המלוכה. אלא שבעת האחרונה גם נדמה למדינות רבות שהקטארים כבר אינם מסתפקים בערוץ התקשורת החזק שלהם, והפכו בעצמם לבית גידול לתנועות מהפכניות״.

 

        רשת 'אל גיזירה' עודדה גם את ניסיון ההפיכה בסוריה, זה היה חלק ממדיניות המשטר?

״במקרה הזה, כמו במקרים רבים הלכה קטאר כתף אל כתף דווקא עם שכנתה המאיימת סעודיה. בצוותא עם הסעודים, הובילו הקטארים את הקו הקשוח נגד דמשק, וגם לאחר קטיעת המאמץ הדיפלומטי הם לא נואשו מהתקווה לגייס את המערב להפלת שלטון אסאד.

״אז נכון, לקטאר אין צבא מאיים, והיא תלויה לחלוטין בתמיכה מערבית ובבריתות אזוריות, אבל יש לה נשק רב עוצמה אחר: תחנת ׳אל ג׳זירה׳, אימת המשטרים הערביים, הערוץ שהוכיח כי הוא מסוגל להפיל רודנים או להמליך מלכים״.

״נישא על גבי המעמד המיוחד שמקנה לו ׳אל ג׳זירה׳, הפך ראש הממשלה ושר החוץ הקטארי, חאמד בן ג׳ אסאם, לאיש המפתח בעולם הערבי כיום: הוא האיש שעומד בראש היוזמות מרחיקות הלכת של הליגה הערבית, תחילה נגד לוב ומאוחר יותר מול סוריה המדממת (החשבון בין המדינות פתוח משנת 96׳, אז סייעו גורמי מודיעין סוריים לניסיון הפיכה שכשל נגד האמיר הקטארי. כעת הגיע זמן התגמול. י״פ) - וכיום איך לא, כשושבין החמאס בעזה, שקטאר, באדיבות ארה״ב, מבקשת ׳לתווך׳ בינו לבין מדינת ישראל״.

הנה ראיה: דווקא כשאבו מאזן ומזכ״ל האו״ם באן קי-מון הגיעו לדוחה כדי לקדם ניסיונות להפסקת אש, אמר גורם קטארי בכיר לסוכנות ׳רויטרס׳ כי הנסיכות ״לא תפעיל לחץ על חמאס״, כדי שימתן את דרישותיו ויסכים להפסקת האש.

ההצהרה הזו, שהבהירה את חוסר העניין של קטאר בהפסקת הלחימה, הייתה רק ביטוי נוסף למעמדה החדש של הנסיכות כאחד הגורמים הקיצוניים והמתסיסים במזרח התיכון. ״קטאר היא כיום המנוע של חוסר היציבות האזורי, אם זה באמצעות המיליונים שהיא שופכת על קבוצות קיצוניות ואם זה בשידורי אל ג׳זירה״, מסכם אבידר.

 

בירת האסלאם

בסופו של דבר, הכל חוזר לנקודת ההתחלה. המשאב הטבעי של קטאר, בדיוק כמו מנהרות החמאס, קבור באדמה. וכך, במקביל להקמת אל-ג׳זירה והידוק הברית הצבאית עם ארצות הברית, העניק עוד האב האמיר חאמד בן חליפה לחברות האמריקניות חוזי פיתוח ושאיבה של נפט וגז, והם שעיגנו את התמיכה האמריקנית במשטרו עד עצם היום הזה.

עכשיו, אולי בלי שאף אחד שם לב, הפכה הנסיכות לבירת הקיצוניות האסלאמית, שמממנת את החמאס (והטאליבן, לתשובת לב הקורא ברק אובמה) ונותנת גב להמשך הלחימה הבלתי נגמר הסבב בנוכחי. כל זה, קורה בחסותו העקיפה של הממשל בוושינגטון. ״אם הבית הלבן לא יתעורר בזמן, הוא יאבד כל דריסת רגל במזרח התיכון״, אומר אבידר.

״מי שמאפשרת את ההקצנה של חמאס היא ארצות הברית. קטאר עדיין תלויה בתעודת הביטוח האמריקנית. אולם בוושינגטון מתקשים להפנים את התהפוכות במזרח התיכון, ועוד יותר מתקשים להגיב עליהן כראוי ובזמן. התוצאה היא כרסום מתמיד במעמד האמריקני באזור. אמריקה, שאיבדה את העוגן המצרי, ביקשה להיות רלוונטית במשבר הנוכחי, אולם אף אחד פרט לחמאס אינו זקוק לשירותיה״.

לאבידר יש גם הצעות, לא רק קיטורים: ״אם ארצות הברית רוצה לרכוש מחדש את מעמדה באזור, הצעד הראשון צריך להיות פתרון הבעיה הקטארית. הגיע הזמן לשים את חוזי הנפט והגז בצד. לבסיס הצבאי יש תחליפים. קטאר אינה האמירות הנחמדה שמכלכלת אמריקנים רעבים, אלא בירה של טרור וחתרנות. דוחה, בירת קטאר, היא המנוע מאחורי ההתקפות על בעלות בריתה האמיתיות של ארצות הברית באזור. סעודיה, כווית, איחוד האמירויות ובחרין כבר הכריזו על קטאר כעל מדינה שמסכנת את ביטחונן״.

לדבריו, ״יודעי דבר מהמפרץ טוענים שלא ירחק היום וסעודיה תאבד את סבלנותה ותשלח לקטאר חטיבת חיילים, כפי שעשתה מול בח׳ריין, על אף מחאותיה של וושינגטון. אז תעמוד ארצות הברית בפני דילמה אמיתית, אולם זה עשוי להיות מאוחר מדי. את הפצצה הקטארית יש לפרק כעת״.

את הכוח החבלני הדיפלומטי שלה לנטרול הפצצה הקטארית, שלחה מדינת ישראל. עכשיו נותר לראות אם האמריקנים סופרים אותנו בכלל או שמדינה צעירה, בת 43 שקנתה את הנהגתה בממון רב, תרכוש את לבם.

 

פורסם בשבועון "משפחה"

 

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים