המטיף - אלי אבידר המטיף - אלי אבידר 25.2.11

המטיף - אלי אבידר 25.2.11

הוא מציג את עצמו כמי שיצא לגלות בת 50 שנה, אולם האמת היא שאיש לא מנע ממנו לחזור לארצו הוא קורא לאורח חיים מוסלמי אדוק, אבל גם נהנה מחסותו של אמיר קטאר הנהנתן הוא תמך בחסן נסראללה, אולם הזהיר אותו שלא ינסה לחזק את ההשפעה השיעית במצרים יוסוף אל-קרדאווי, גדול הפוסקים של האיסלאם הקיצוני ומי שהכשיר את פיגועי ההתאבדות - חזר השבוע לקהיר כדי להוביל את "האחים המוסלמים" לשלטון

   ב18- בפברואר 2011 כשההפגנות בערי מצרים כבר שככו ותשומת הלב העולמית עברה למתרחש בבחריין ובלוב התרחש בקהיר אחד האירועים החשובים בשנים האחרונות: המנהיג הדתי החשוב בעולם המוסלמי יוסוף אל-קרדאווי חזר למצרים אחרי שהות של עשרות שנים מחוץ למולדתו ונשא דרשה פומבית בכיכר תחריר בפני 2 מיליון תומכים.

   27 דקות ארך הנאום ולאוזן הבלתי מיומנת הוא עשוי היה להישמע מתון וקונצנזואלי. רוב דבריו של אל-קרדאווי הוקדשו לסוגיות פנים-מצריות והיו לו דברים חמים לומר על הצבא המצרי שמהווה את משקל הנגד העיקרי לאחים המוסלמים.

   אל-קרדאווי שיבח את הצבא על מוסריותו ועל כך שברגע הנכון הוא בחר שלא לפתוח באש על המפגינים. אבל בין השורות הסתתר גם איום: "האחים כאן אמרו לי 'אל תתמוך בצבא המצרי כי אנחנו לא יודעים אם הוא יעמוד בהבטחותיו להעביר את השלטון" אמר אל-קרדאווי להמונים. "אבל אני עניתי שזה לא ייתכן. מדובר בצבא ישר מוסרי גיבור שהגן תמיד על מצרים. אני לא מאמין שהוא יבגוד במילתו בעמו ובמדינתו."

   כשהדברים האלו נאמרים בפני 2 מיליון מצרים יש להם משמעות מיוחדת וחזקה על ראשי הצבא שהם הבינו אותה.

   ישראל לא נעלמה מדרשתו של אל-קרדאווי. המטיף בן ה84- הבהיר שגם הפלשתינים הם בין מנצחי המהפכה המצרית והבטיח ש"מעבר רפיח ייפתח   בפניכם" כמי שקובע עובדה מוגמרת (מאוחר יותר השתנתה הקביעה לבקשה מהצבא המצרי לפתוח את המעבר.( אל-קרדאווי קינח בהבטחה שלפיה בקרוב הוא ומאזיניו יזכו להתפלל באל-אקצא וההמון בכיכר ענה לו בקריאות אמן קולניות.

   למנהיגי ערב שעוד נותרו על כיסאם היה לאלקרדאווי הקשיש מסר ברור: העולם הערבי השתנה הוא אמר להם ואת מהלכי ההיסטוריה אי אפשר להפסיק. על המנהיגים לקיים דיאלוג אמיתי עם עמם ולא לנסות להרגיע אותו בהבטחות הבל. לא במקרה אלו בדיוק הדברים שנאמרו בשבועות האחרונים על ידי הבית הלבן. אל-קרדאווי מהמנהיגים המתוחכמים והמנוסים בעולם המוסלמי ידע שמקשיבים לדבריו בתשומת לב גם במרחק אלפי קילומטרים מכיכר תחריר.  

   אל-קרדאווי נולד בשנת 1926 במצרים בן למשפחת עובדי אדמה ענייה ואדוקה באמונתה. עוד בצעירותו התגלה כעילוי בלימודי האיסלאם. את לימודיו באוניברסיטת א-אזהר סיים כמצטיין המחזור ומאוחר יותר הפך לחלק מסגל ההוראה.

   עוד קודם לכן הצטרף אל-קרדאווי לתנועת האחים המוסלמים והטיף מטעמם באזור מגוריו. מסוף שנות ה40- ולאורך שנות ה50- הוא ריכז את פעילות האחים המוסלמים בא-אזהר; תפקידיו העיקריים נגעו לגיוס מתנדבים ולפעילות מחאה פוליטית.

   אחד האירועים המכריעים בחייו התרחש ב1961- כשאל-קרדאווי נשלח מטעם א-אזהר לקטאר על מנת לעמוד בראש המכון ללימודי הדת בנסיכות תפקיד שבו הוא מחזיק עד עצם היום הזה. השליחות היתה אמורה להימשך רק ארבע שנים אולם אל-קרדאווי בחר להפוך את קטאר למושב הקבע שלו ולא לשוב לפעילות הפוליטית המייגעת במצרים.

   פעמים רבות הוצע לו להיות "המדריך הראשי" של האחים המוסלמים בארצו אולם אל-קרדאווי סירב. האמונה כי הוא גלה ממצרים וכי הוא מבוקש על ידי השלטון המצרי סייעה לטפח את ההילה סביבו אולם האמת היא שאל-קרדאווי יכול היה לשוב למצרים אם הוא היה מעוניין בכך. למעשה ב31- באוגוסט 2006 הוא אפילו הגיע לקהיר ונשא   דברים בפני איגוד העיתונאים בלי שייעצר או יוטרד על ידי השלטונות.

   עם השנים נקשר שמו של אל-קרדאווי ללא מעט אגדות חלקן הופצו על ידי אנשיו שלו. נטען שהוא מסורב כניסה לארה"ב ושהאמריקנים מתלוננים ללא הרף בפני קטאר על נוכחותו במדינה. אלא שבתקופת שהותי בקטאר סיפרה לי השגרירה האמריקנית אליזבט מקיון שהיא נוהגת להיפגש עם   אל-קרדאווי; בין השאר המנהיג האדוק סיפר לה שבתו לומדת בלונדון ואינה הולכת עם כיסוי ראש. "הוא מעולם לא הגיש בקשה לוויזה ואם יגיש הוא יקבל" סיכמה השגרירה בחיוך.

   כמו בפרשת "הגלות" העריכו האמריקנים כי הסיבה לשמועות היא ניסיונו של אל-קרדאווי לחזק את תדמיתו בעולם המוסלמי כמי שמתנגד למערב ולמנהיגים המושחתים שפועלים בחסותו.

   הקמת ערוץ אל-ג'זירה ב1995- הפכה את אלקרדאווי ממנהיג דתי מצרי לפוסק האיסלאמי החשוב בעולם. אל-קרדאווי החל להשתתף בתוכנית השבועית בערוץ בשם "השריעה והחיים" שבה נהג לענות על שאלות ששלחו לו הצופים. הפופולריות העצומה של התוכנית ושל אל-קרדאווי עצמו הפכה אותו לאישיות ציבורית מרכזית בעולם הערבי ולדמות בעלת ערך רב בעיני שליטי קטאר. תמיכתו בהם סיפקה לשלטון הקטארי חובב הפאר המערבי את הלגיטימציה האיסלאמית שהוא כל כך נזקק לה; בתמורה זכה אל-קרדאווי לחסותו המיטיבה של האמיר.

   אלא שאל-קרדאווי לא הסתפק בדיבורים על דת. החלקים העסיסיים ביותר בתוכנית נשמרו לפוליטיקה האזורית לארה"ב וכמובן לישראל.  

   באמצע שנות ה90- היה אל-קרדאווי בין המנהיגים הדתיים המוסלמים הבולטים שעודדו פיגועי התאבדות. באותה תקופה הייתי שותף לפעילות מול חכמי דת מתונים שניסו להילחם בתופעה בעזרת פסקי הלכה נגדיים.

   ב1999- כשהגעתי לשרת בקטאר כראש נציגות   ישראל בנסיכות נפגשתי עם נשיא אוניברסיטת קטאר וביקשתי שיארגן לי פגישה עם אל-קרדאווי. "אל-קרדאווי הוא נכס לאומי" אמר לי בן שיחי בחיוך. "הוא לא מנוהל מהאוניברסיטה אלא מארמון האמיר." אחר כך הוא הבין שאמר קצת יותר מדי והסביר לי שאל-קרדאווי אמנם חבר האוניברסיטה אולם הוא אינו נמנה עם הסגל הפעיל.

   לישראל תפקיד מרכזי ברטוריקה הדתית והפוליטית של אל-קרדאווי מאחר שהיא מאפשרת לו לאחד את כל פלגי האיסלאם. לאחר נסיגת ישראל מלבנון היה זה אל-קרדאווי שהעניק את הלגיטימציה בעולם הסוני למנהיג חיזבאללה חסן נסראללה. בהופעותיו בטלוויזיה בשנת 2000 לאחר נסיגת ישראל מלבנון חזר אל-קרדאווי וסיפר שרבים בעולם הסוני מתנגדים בטעות לנסראללה בגלל שהוא שיעי. "חסן נסראללה הוא מוסלמי שנלחם בישראל וניצח" אמר אל-קרדאווי "ויש לתמוך בו באופן מלא."

   בשנים האחרונות השתנה הטון של אל-קרדאווי בין השאר בגלל שהצלחתו של נסראללה גרמה לאחוז ניכר מחברי "האחים המוסלמים" במצרים להמיר את השקפתם לשיעה.

   בעת ביקורו במולדתו ב2006- לאחר סיום מלחמת לבנון השנייה שיגר אל-קרדאווי את האיום הבא: "אחיי אני תומך בקשרים קרובים והדוקים יותר בין סונים לשיעים ואני תומך בהתנגדות של חיזבאללה אך בשום מצב אני לא אתן לתמיכה הזאת לשמש צידוק לחדירה שיעית למדינות סוניות כיוון שזה יוביל לעימות אזרחי ויצית להבה שתשרוף הכל." באותה תקופה העריך מרכז המחקר   איבן ח'לדון במצרים את מספרם של השיעים במדינה ב2- מיליון.

   שינויים טקטיים מהסוג הזה לא השפיעו על פסקי ההלכה של אל-קרדאווי שנותרו מהקיצוניים בעולם המוסלמי. הוא הרחיק לכת יותר מפוסקים רבים אחרים וקבע שמותר להרוג אפילו יהודייה בהריון מאחר שהיא נושאת ברחמה את החייל הישראלי העתידי. גם בתחומים אחרים לא היה ספק באשר לתפיסותיו: אל-קרדאווי התיר לבעל מוסלמי "להכות   קלות את אשתו כדי לחנכה" ואמר שיש להשליך הומוסקסואלים ממגדל גבוה.  

   כמו מנהיגים מוסלמים רבים השתמש אל-קרדאווי בכסות של ארגוני צדקה כדי לקדם את תפיסותיו הפוליטיות. במאי 2001 על רקע אינתיפאדת אל-אקצא הקים אל-קרדאווי את "קואליציית הצדקה" לתמיכה בעם הפלשתיני. הקואליציה - שמשרדה הראשי ממוקם בסעודיה - היא תמנון כלכלי רב זרועות המאגד קרנות ואגודות צדקה איסלאמיות הפועלות לא רק בארצות האיסלאם אלא גם במערב. בין האגודות הבולטות המרכיבות את הקואליציה ניתן למצוא את "הוועדה לתמיכה בעם הפלשתיני" בסעודיה "הקרן לתמיכה בעם הפלשתיני" בירדן ")אלמנאצרה(" וקרן IHH בטורקיה שהיתה אחראית לשיגור המשט לעזה במאי האחרון. בנוסף לקרנות אחרות הפועלות באירופה ובארצות הברית נותנת הקואליציה חסות לסניף לבנוני הנשלט על ידי חמאס ונתמך בין היתר מאיראן.

   "קואליציית הצדקה" מתאמת את העברת התרומות מכלל הגופים המסונפים אליה לאגודות הצדקה הפלשתיניות ולחמאס. הכסף העובר באמצעותה מגיע בין היתר למשפחות מתאבדים ולאסירים ביטחוניים וכן משמש לתמיכה במוסדות חינוך בהם כאלו המסיתים באופן שיטתי נגד מדינת ישראל ומעודדים פעולות טרור נגד מטרות ישראליות. סביר להניח שכעת ינסה אל-קרדאווי לתעל גם את המדיניות המצרית הרשמית לכיוון של תמיכה   בולטת יותר במאבק הפלשתיני; קריאתו לפתיחת מעבר רפיח בהחלט מרמזת על העתיד לבוא.

   במובנים רבים מייצג אל-קרדאווי את "חלום הבלהות" המערבי בנוגע לעתידה של מצרים: גירסה סונית-מצרית למהפכת האייתוללות באיראן שתפיל עוד מעצמה אזורית לזרועות האיסלאם הפוליטי. עד השנים האחרונות אל-קרדאווי פיקפק ביכולת להביא לשינוי מדיני במצרים והעדיף לטפח את תדמיתו   מקטאר. חזרתו למצרים יכולה להעיד כי הוא מאמין שמאזן הכוחות במדינה השתנה וכי האחים המוסלמים עומדים בפני חלון הזדמנויות היסטורי.

   כמו מנהיגים מוסלמים רבים אל-קרדאווי תומך לעת עתה בדמוקרטיה. הוא מבין את הפוטנציאל הטמון בה מבחינתו כמי שעומד בראש הכוח הפוליטי המאורגן ביותר במדינה. קריאתו בכיכר תחריר להשלטת דמוקרטיה במדינה לא נבעה מתפיסה פוליטית ליברלית אלא מחישוב טקטי קר. כך גם יש להבין את השבחים שנשא בנאומו למיעוט הקופטי במצרים ולראיה מייד אחריהם חזר אלקרדאווי לדבר על תפקידה המיוחד של מצרים כמדינה היחידה המוזכרת בקוראן ארבע פעמים. בימים האחרונים יש מי שמזהים ניצני מתינות בקרב "האחים המוסלמים" וזה רק טבעי שבארגון המונה יותר מחצי מיליון תומכים יימצאו קולות שונים. אלא שיותר מכל אל-קרדאווי הוא "האחים" ונאומו בכיכר תחריר נועד להבהיר זאת לעולם.

   הדור הצעיר והמשכיל זה שמחובר לאינטרנט ומקושר לעולם באמצעות פייסבוק וטוויטר אינו מכתיב את הטון בפוליטיקה. אין לו הנהגה מוסדות מימון או יכולת התארגנות. כל אלו עומדים לרשות "האחים המוסלמים" ובשפע. לאל-קרדאווי עצמו יש שני קלפים נוספים: ערוץ אל-ג'זירה שימשיך לאפשר לו להגיע באופן בלתי אמצעי לכל בית מוסלמי והכסף של אמיר קטאר אשר מימן אותו עד היום ומן הסתם יסייע לו גם בעתיד. אחרי הכל לשני הצדדים יש רק מה להרוויח מהקשר ביניהם.

   מי שעומד בין אל-קרדאווי ו"האחים" למימוש חזונם הוא הצבא המצרי שמודע היטב לתוכניותיהם   הפוליטיות. תוצאת הקרב בין הצדדים תלויה במידה רבה גם במדינות המערב ובראשן ארה"ב שעוסקות כעת בהערכה מחודשת של מדיניותן כלפי מצרים. יש לקוות שבין יתר השיקולים מקבלי ההחלטות בבירות המ הקשיבו גם לקולות שבקעו ביום שישי האחרון מכיכר תחריר

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים