ככה לא מחזירים חייל - אלי אבידר ככה לא מחזירים חייל - אלי אבידר

ככה לא מחזירים חייל - אלי אבידר 1.5.11

אם ישראל לא תשנה מדיניות במשא ומתן מול חמאס, גם לשליח השלישי לשיחות על גלעד שליט אין שום סיכוי להחזיר אותו הביתה

כבר שנים שישראל מובסת במערכה על שחרורו של גלעד שליט. ממשלות ישראל שעסקו בפרשה הציגו עמדה אחידה - נחישות כנגד דרישות מוגזמות, ותקווה שברגע מסוים חמאס יסכים להתפשר. אלא שהקונספציה הזאת אינה עומדת במבחן המציאות: ההנהגה הישראלית משלמת מחיר פוליטי, ואילו חמאס אינו מתרכך ספק גדול אם האדם השלישי שמונה לתפקיד הממונה על המו"מ להחזרת גלעד שליט, דוד מידן (מקצוען מהמעלה הראשונה), יצליח היכן שקודמיו נכשלו. יתרה מכך, הקונצנזוס בממשלה ואפילו   בציבור, המדבר על נכונות ישראלית ללכת ל"עסקה הגיונית," מפספס את העיקר: צריך ללכת לעסקה אחרונה, כזאת שתעקר את החשק לחטוף חיילים ישראלים נוספים בעתיד.

   בואו ננסה להבין את חמאס. מנהיג פלסטיני, ואין זה משנה על איזה פלג הוא נמנה, אינו יכול להסכים לקבל פחות ממאה אחוז מדרישותיו, אלא אם ברור לציבור שלו שהוא נאלץ להתפשר. נאלץ - כיוון שללא אילוצים פשרות נתפסות כחולשה ושיתוף פעולה עם האויב. בשל כך, מקפיד חמאס   לשמור את הציבור הפלסטיני מאחוריו באמצעות עדכונים פומביים על התקדמות המגעים להחלפת האסירים.

   בישראל שולטת הגישה ההפוכה, לפיה שקט מוחלט הוא הדרך ליצור עמדת מיקוח טובה יותר. הדממה הזו אינה משיגה שום מטרה והיא בעיקר מונעת הפעלת לחץ על דעת הקהל הפלסטינית. ישראל צריכה לזעזע את הקרקע היציבה שעליה ניצב חמאס. ישנם עשרות דרכי פעולה שלא את כולן נפרט כאן, אך חשוב להתחיל בקמפיין ציבורי הפונה ישירות לפלסטינים ובמיוחד למשפחות האסירים. השליח הישראלי אינו צריך לשמור על   חשאיות, אלא להפך להתבטא בתקשורת בשפה הערבית. לכמה משפטי מפתח בערבית יחד עם אינטליגנציה רגשית בסיסית יכולים להשפיע הרבה יותר.

   הקרקע של חמאס תזדעזע כאשר נסיים את התנאים המפנקים שמהם נהנים האסירים הביטחוניים שבידי ישראל - תנאים שעליהם לא חלמו מנסחי אמנת ז'נבה השלישית ושאין דומים להם בעולם. הלחץ אינו צריך להיות רק על אסירי חמאס שאנחנו כן מוכנים לשחרר, אלא על כלל 6,000 האסירים הביטחוניים. מרבית האסירים אינם עתידים להשתחרר   בעסקה ובשנים שעוד נותרו להם בכלא, הם מעוניינים באוכל טוב, בתנאי חמישה כוכבים והם רוצים לצפות ב"סופר קלאסיקו" בטלוויזיה. החמרה בתנאיהם תגרום ללחץ עצום על חמאס ותהפוך את מתווה החטיפה כולו לבלתי משתלם.

   ראשי חמאס יחשבו פעמיים לפני שיסתכנו בהרפתקה נוספת מהסוג הזה, ורק למען ההבהרה - הם מנסים כל הזמן לחטוף חיילים נוספים. מדוע זה לא נעשה עד היום? החשש בישראל הוא שהרעת התנאים תוביל למהומות בכלא שיציתו את השטח, ואפילו לשביתת רעב המונית, מהסוג שידענו בעבר. מול תרחיש שכזה, יש לגלות נחישות וקשיחות מהסוג שהפגין צחי הנגבי כשר משטרה. כשהנגבי נשאל במסיבת עיתונאים מה יקרה אם האסירים הפלסטינים לא יאכלו, הוא ענה: "מי שלא יאכל - ימות." הוא הנחה את המטבחים בבתי הסוהר לבשל במרכז בתי הכלא ברביקיו, כדי שריח הבשר הנצלה יגיע לאפיהם של השובתים, ודאג שיונחו מגשי מזון לפני דלתו של מרוואן ברגותי, עד שברגותי נשבר, ואחריו יתר האסירים.

   זו היתה השביתה היחידה שהסתיימה ללא הישגים לאסירים. קור רוח ועיקשות יביאו לשבירת שביתות עתידיות. יותר מכל, על נתניהו להפסיק להתנהג כאילו שביו של גלעד שליט הוא גזירת גורל, שהדרך להתמודד עמה היא בבחירה בין שתי אופציות בלבד: כניעה לדרישות חמאס או הפקרת החייל החטוף. לרשותו עומדים כלים רבים המסוגלים להביא לשינוי כללי המשחק. צריך לחשוב ולפעול מחוץ לקופסה, להפסיק לעשות אותו דבר ולצפות שיום אחד התוצאה תהיה שונה.

עוד מהתקשורת בפורום למזרח תיכון חכם 

מעריב

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים