עם המכנסיים למטה. שוב - אלי אבידר עם המכנסיים למטה. שוב - אלי אבידר

עם המכנסיים למטה. שוב - אלי אבידר 29.5.11

בתחילת החודש אמר עמוס גלעד כי "מכל הבדיקות בערוצים המוסמכים עולה כי מעבר רפיח לא ייפתח." אתמול, כמה מפתיע, הוא נפתח

     סוף השבוע יישמה מצרים את הודעתה מהשבוע שעבר, ופתחה באופן קבוע את מעבר רפיח. מדובר בשינוי מדיניות דרמטי מימיו של הנשיא מובארק ובבשורה מרה לישראל. לפתיחת המעבר היו סימנים מוקדמים, אולם קובעי המדיניות בחרו להתעלם מהם. כעת, אנו מתעוררים למציאות חדשה.

   מעבר רפיח נסגר כליל לתושבי הרצועה ב26- ביוני ,2007 בעקבות ההשתלטות האלימה של חמאס על השלטון בעזה והרצח האכזרי של אנשי פתח. נשיא מצרים אז, חוסני מובארק, חשש ששלטון חמאס יביא את איראן וגרורותיה לגבולו המזרחי, ובהדרגה יגביר את זליגת תאי הטרור והאיסלאם הקיצוני לתוך חצי האי סיני. חששותיו התאמתו עם חשיפתן של רשתות טרור בסיני והתגברות משמעותית של הברחות הנשק.

   בתגובה, החליט מובארק לבנות קיר פלדה עמוק לתוך האדמה באזור גדר הגבול, שינטרל את היכולת לחפור מנהרות הברחה. היה זה איום ממשי על חמאס, שאף גובה במעשים. ארגון הטרור הגיב בהשמצות קשות של מצרים ומובארק, אולם עם התקדמות הבנייה התיישר והבטיח להתנהג בהתאם לקוד המוכתב מקהיר מצרים האטה את בניית הקיר ולבסוף גם מובארק הודח.

   המהומות במצרים שינו מן היסוד את הדינמיקה שבין עזה לקהיר   בשיא האירועים נשא המטיף המוסלמי הקיצוני שייח קרדאווי נאום בו הבטיח כי ההפיכה תביא לסיום הסגר על עזה. "אנו אומרים לתושבי פלסטין הגיבורים שמעבר רפיח ייפתח," אמר קרדאווי להמונים בכיכר תחריר השייח אף שילב בנאומו איומים שאינם משתמעים לשני פנים כלפי הצבא המצרי, שתפס את השלטון אחרי הדחת מובארק. המסר נקלט היטב, ולאחרונה החלו להישמע יותר ויותר הצהרות מכיוון הצבא על הכוונה לפתוח את מעבר רפיח.

   בישראל, למרבה הצער, העדיפו לטמון את הראש בחול. לא בפעם הראשונה, התבטאויות מפורשות מהצד הערבי התקבלו בזלזול בירושלים   . ב1- במאי, כשראשי הצבא כבר חשפו את כוונתם לפתוח את רפיח, אמר ראש המטה המדיני-בטחוני עמוס גלעד כי "מכל הבדיקות בערוצים המוסמכים עולה כי המעבר לא ייפתח." בסוף השבוע האחרון, הידיעות על פתיחת המעבר הוגדרו כ"הפתעה."

   הכישלון בהערכת המצב בגבולה הדרומי של הרצועה קשור באופן הדוק לקונספט שגוי באשר למשמעותן של הצהרות פומביות בעולם הערבי. מנהיג בסדר גודל של קרדאווי אינו "סתם" דורש את פתיחת מעבר רפיח, ודוברי ממשלת מצרים אינם "סתם" נענים לו בהכרזות כי פתיחת המעבר הוא ביטוי לרצון העם המצרי. להצהרות פומביות בעולם הערבי משמעות עצומה בהשוואה לדברים הנאמרים בחדרי חדרים או בשיחות טלפון; העיקרון הזה עומד בניגוד גמור לתרבות השלטונית בישראל, לפיה החלטות משמעותיות נסגרות בארבע עיניים, ואילו ההצהרות הפומביות הן מעורפלות ומשתנות חדשות לבקרים.

   הסיכוי להחזיר את המצב ברפיח לקדמותו הוא אפסי. הנשיא הבא של מצרים יצטרך לתמרן בין דרישות הצבא לאחים המוסלמים, שצפויים לאכלס בהמוניהם את הפרלמנט המצרי. אולם לישראל יש עדיין קלף חשוב בידיה: האיום לייצא את המוקש העזתי למצרים. לא פעם איימה ישראל שאם קהיר תאפשר אוטוסטרדת הברחות בגבולה עם הרצועה, תסגור ישראל את המעברים שלה עם עזה. כעת, הגיע הזמן לבחון את מימוש הרעיון הזה. אין שום סיבה לשמור את המעברים בין ישראל לרצועה פתוחים, כל עוד המצרים מאפשרים תנועה חופשית ברפיח. אם גורל עזה כל כך יקר לקהיר, יתכבדו המצרים ויטלו את האחריות המלאה עליה.

 

המאמר פורסם היום במעריב

עודכם גם באתר NRG לחץ כאן לקישור

עוד מהתקשורת בפורום למזרח תיכון חכם

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים