היום שאחרי אסד - אלי אבידר היום שאחרי אסד - אלי אבידר

היום שאחרי אסד - אלי אבידר 19.12.11

   חיזבאללה מתכונן להשתלט על לבנון, טורקיה מעוניינת בבת חסות נוספת, והדרוזים נלכדים בפינה. המזה"ת נערך לעלייתו של משטר חדש בדמשק

     גורלו של בשאר אסד נחרץ: השליט הסורי היה יכול אולי לרדת מהעץ בנקודות זמן שונות במהלך ההפגנות נגדו, אולם כעת ברור שהוא נחוש להילחם עד טיפת דמם האחרונה של נאמניו. לעצמו ולמשפחתו אסד כבר הכין אסטרטגיית מילוט: על פי הדיווחים, בעת קריסת המשטר עתידה משפחת השלטון להימלט לאיראן; המקלט שאסד יזכה לו יהווה פיצוי לשירות רב-השנים שהעניק לטהרן, גם על חשבון האינטרסים של בני ארצו.

   השאלות החשובות באמת אינן נוגעות לגורלו האישי של הרוצח   מדמשק, אלא להיערכות של שחקנים שונים באזור לחילופי השלטון בדמשק. סוריה, גם בחולשתה, הייתה מדינת מפתח, ושינוי עמוק כמו זה הצפוי לה יגרור בעקבותיו השלכות שיורגשו ברחבי המזרח התיכון כולו.

   מי שעתיד לספוג פגיעה קשה במיוחד הוא חיזבאללה. במסגרת היערכותו ליום שאחרי אסד, הצהיר הארגון כבר לפני כמה חודשים כי בכוונתו להשתלט על לבנון. יש לקחת את ההכרזה הזאת ברצינות: בצפון לבנון הסונית יושבים כמה ממוקדי האופוזיציה לשלטון אסד, שאינם נוטים   חיבה גם לשיעים בדרום. אם תקום בדמשק ממשלה סונית, סביר להניח שיחסה לחיזבאללה ישתנה לחלוטין. הארגון מבין זאת, ולכן הוא מתכנן לבצר את אחיזתו בלבנון בהקדם, אולם ספק אם הצעד הזה יהווה תחליף הולם לתלות בדמשק.

   עדה נוספת העתידה למצוא את עצמה בבעיה היא הדרוזים, שהיוו במשך שנים חלק טבעי מקואליציית המיעוטים של אסד. לא בכדי התקיימה לאחרונה בכפרי רמת הגולן הפגנת תמיכה בבשאר אסד ובמשטרו. היה זה צעד מיותר ומאוחר, שהעיד על קריאה   לקויה של המציאות. הדרוזים עלולים להתעורר בקרוב למציאות של שלטון סוני בסוריה, שיזכור היטב לצד מי הם עמדו כשמפגינים נטבחו ברחובות.

   שכנותיה של סוריה, ירדן וטורקיה, הפנו לה עורף זה מכבר ראש הממשלה הטורקי, רג'פ טאיפ ארדואן, שתמך בהתקוממות בסוריה למן רגעיה הראשונים כמעט, מקווה ששלטון סוני בדמשק יהפוך את סוריה למדינת לוויין של טורקיה. למרות החשש האינסטינקטיבי בישראל מפני המהלכים הטורקיים, עם השאיפה הזו לא צריכה להיות לירושלים בעיה:   פטרון טורקי לסוריה עדיף עשרות מונים על חיבוק הדוב האיראני, שממנו לא הצליח אסד להיחלץ עד היום.

   גם יתר הליגה הערבית כבר מעוניינת להיפטר מאסד. רבים בקהילה הבינלאומית מסתכלים בחוסר הערכה על כישלונה של הליגה להביא לשינוי בסוריה, אולם זוהי קריאה שגויה של המציאות. הליגה הערבית מעולם לא הייתה זרוע מבצעת, וכל שהיא יכולה זה להעניק לגיטימציה להתערבות דיפלומטית וצבאית של המערב. כך היה במלחמת עיראק הראשונה, וכך לאחרונה בלוב. לאחרונה מאותתת הליגה הערבית לקהילה הבינלאומית בכל הכלים העומדים לרשותה שהיא תראה בעין יפה פעולה מול אסד, אולם הפעם העולם בוחר שלא לשמוע.

   זהו הרגע הנכון גם עבור ישראל להבהיר את עמדתה בנוגע להתרחשויות בסוריה. הגיע הזמן שהממשלה תברך באופן פומבי את המפגינים נגד משטר העריצות של אסד חשוב שההצהרה תגיע לפני נפילתו של אסד ולא אחריה כדי לא להיתפס כאופורטוניסטים. אין מה לפחד מהתגובות על הצהרה כזו. המשטר הסורי הוא שיזם חלק גדול מהעימותים עם ישראל, לעתים קרובות מתוך צרכים פנימיים ורצון להסיט את תשומת הלב מרצחנותו שלו. אין גם מה לחשוש מהשלטון החדש בסוריה. ההתרפסות של אסד הבן בפני איראן וחיזבאללה ושיתוף הפעולה שלו עם חמאס היוו איום מוחשי על ישראל, וכל משטר שיבוא במקומו יהיה טוב יותר. בשאר אסד היה רע לנו ורע לעם הסורי. ככל שיקדים ללכת, כך ייטב לכולם.

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים