מזרח תיכון חכם קיץ לוהט במצרים - צבי מזאל 6.8.12

קיץ לוהט במצרים - צבי מזאל 6.8.12

ממשלתה החדשה של מצרים בראשות הישאם קנדיל נתקבלה בכעס ובאכזבה. רק בטאונה של מפלגת החירות והצדק, מיסודה של תנועת האחים המוסלמים, יצא להגנתה. בפניה אתגרי ענק: לממש את הבטחתו/תוכניתו של הנשיא מוחמד מורסי לפתוח בהתמודדדות עם המשברים שבהם שקועה מצרים ושהחמירו מאז נפילתו של מובארק. מורסי התחייב במסגרת תוכנית שאותה כינה "נהדה" (התחדשות או התאוששות), שתוך 100 יום מהכנסו לתפקיד יחושו המצרים את השינויים. מורסי היה זקוק ל- 35 ימים כדי למצוא ראש ממשלה שעליו הטיל את המשימה להרכיב ממשלה אשר תהיה כפופה לתנועת האחים המוסלמיםאך לא תבלוט בהרכבה התנועתי. מורסי גם חייב היה להתחשב במועצה הצבאית העליונה ששמרה לעצמה סמכויות נרחבות גם לאחר שעבירה לו את השלטון, וגם בארה"ב שהפעילה עליו לחצים לקדם את על הדמוקרטיה ולשמור על הסכם השלום עם ישראל. בסופו של דבר בחר מורסי בהישאם קנדיל בן החמישים, מהנדס שהיה שר ההשקייה בממשלה הוקדמת, איש חסר נסיון פוליטי, כלכלי ומינהלי, שלא נראה מתאים לעמוד מול קשייה של המצרים. מאידך התברר, בהתאם למספר מקורות, שלמעשה הוא מקורב לאחים המוסלמים. כאשר נשאל מדוע הוא מגדל זקן השיב כי הוא עושה זאת מתוך דחף דתי.

ממשלתו כוללת 35 חברים, מהם כנראה שישה שרים המשתייכים לתנועת האחים ושבידיהם הופקדו תיקים החשובים לתנועה, כגון החינוך וההסברה. האחרים הם כביכול "טכנוקרטים", כלומר אנשי מקצוע בתחומים שונים שכנראה היו חברי התנועה בעבר או ידועים בזיקתם לדת. נכללות בממשלה גם שתי נשים, אחת מהן קופטית, ובכך קיווה מורסי לצאת לידי חובה לגבי סוגיית "שיוויון" הנשים והקופטים. בין "הטכנוקרטים" נמצאים שלושה שרים האמונים על תיקי ההגנה, החוץ והפנים שמינויים הוכתב על ידי המועצה הצבאית. המלפגה הסלפית, שהיא השנייה בגודלה בפרלמנט, שבינתיים פוזר, החליטה להחרים את הממשלה, לאחר שהוצע לה תיק אחד בלבד והוא המשרד לאיכות הסביבה. זאת בניגוד להבטחות קודמות בהן הובטח לה כי היא תקבל מספר תיקים וביניהם גם תיק הדתות.

הציבוריות המצרית - מפלגות חילוניות ותקשורת - קיבלו את הרכב הממשלה בתדהמה. הם קיוו לראות צוות של אנשי ציבור ואקדמיה בעלי נסיון, עצמאים, הידועים בהתנגדותם למשטר הקודם והמייצגים את המגזרים השונים כפי שהבטיחו האחים. במקום זאת, הם קיבלו ממשלה של אנשים מדרג שני (להוציא את שר המשפטים אחמד מכי הידוע כלוחם למען מערכת משפט עצמאית עוד מתקופת מובארק) ובכללם את נציגי המועצה הצבאית המהווה חלק של המשטר הישן. זו אינה "ממשלת מהפיכה" זעקו הכותרות. זו ממשלה מוסווה של האחים המוסלמים. אם למישהו היתה אשליה הרי עכשיו נעשה ברור כי ממשלה זו תונהג בתחומי הכלכלה, הפיננסים, החברה והתקשורת על ידי "האיש החזק" של התנועה מאחורי הקלעים - ח'ייראת אלשאטר, אשר הקים את האימפריה הכלכלית - פיננסית של האחים והיה מועמדה הראשון לנשיאות שנפסל. מדיניות החוץ נשארה בידי המועצה הצבאית, כמו גם האחריות על כוחות הביטחון.

ממשלתה החדשה של מצרים יוצאת איפוא לדרך באווירה של חוסר אימון וספקות לגבי יכולתה לטפל בחולאיה הרבים של המדינה. נותרו לה עוד חודשיים מתוך מאה הימים כדי להפגין נחישות ויעילות מול מציאות חברתית - כלכלית מורכבת, שאם לא תטופל עלולה להידרדר למהומות שיחמירו את המצב. מצרים סובלת מהפסקות חשמל הגורמות לפגיעה בייצור התעשייתי, בהספקת המים ובחיי היום יום של האזרח הקטן. קיים מחסור בגז לבישול המסופק לאוכלוסיה במיכלים קטנים כמו בשנות ה-50 בישראל. מצרים בעלת הרזרבות הגדולות של גז לא הצליחה לבנות רשת הספקת גז טבעי ברחבי המדינה והתושבים תלויים ביבוא גז בותן המחולק במיכלים קטנים. בתורים הארוכים המשתרכים בחום המעיק בתקופה זו של צום הרמדאן פורצות לעיתים קטטות והיו כבר הרוגים. ברחובות הביריונות חוגגת. מתרבים מקרי שוד, חטיפת ילדים לצורך סחיטת כופר. מי שאמצעיו מאפשרים לו שוכר שומרי ראש לליווי ילדיו לבית הספר. הפגיעה בנשים הפכה לתופעה כמעט מקובלת. המתח בין מוסלמים לקופטים נמשך. בכפר דהשור, השוכן לא הרחק מקהיר, פרץ עימות אלים בין מוסלמים וקופטים לאחר שחולצתו של מוסלמי נשרפה במכבסה שבעליה הוא קופטי. התוצאה: הרוג, פצועים רבים, רכוש קופטי נשרף או נגזל ועשרות משפחות קופטיות נאלצו לעזוב את בתיהם ולברוח. התקשורת מאשימה את מורסי המתקשה לתפקד במגבלות המוטלות עליו.

המצב הכלכלי הולך ומחמיר על רקע הירידה בתיירות (המקור הראשון למטבע חוץ), בריחת הון, הדלדלות הרזרבות במטבע חוץ ושביתות הפוגעות בייצור ובייצוא. הממשל מגייס בקושי רב את הסכומים האדירים הנדרשים לסבסד את מצרכי היסוד של אזרחי מצרים, שלפחות כ-40% מהם נמצאים מתחת לקו העוני של האו"ם - שני דולר ליום. כדי להשיג סיוע בינלאומי תאלץמצרים להציג תוכניות פתוח שבחלקן תהיינה מבוססות על התייעלות והפרטה - מה שיביא להתרחבות האבטלה שצמחה כבר למימדים שלא נראו בעבר - כנראה 25%. ראש הממשלה החדש הזדרז להזמין את נציגי קרן המטבע כדי לדון עימם על הלוואה של 3.2 מיליארד דולר בתנאים נוחים - הלוואה שתנועת האחים המוסלמים התנגדה לה מכיוון "שהיתה אמורה לשעבד את מצרים לכוחות זרים". עכשיו, כאשר האחריות לכלכלה היא בידי התנועה, אין לה ברירה אלא לקבל את תנאי השוק הבינלאומי.

על המשבר הכלכלי והפגיעה בביטחון האישי יש להוסיף את חוסר הוודאות עימה מתמודד מורסי לגבי סמכויותיו. המועצה הצבאית העליונה אומנם העבירה לו את השלטון עוד ב-30 ביוני, אך כזכור קודם לכן פירסמה הודעה חוקתית שבהתאם לה השאירה את סמכות החקיקה בידיה עד לבחירתו של פרלמנט חדש וגם את הפיקוח על ניסוח החוקה. היא מחזיקה אף בסמכות לפזר את הוועדה לניסוח החוקה ולהרכיב וועדה חדשה. ההודעה החוקתית גם נטלה ממורסי את הסמכויות להכריז מלחמה והטיפול בכל הסוגיות הנוגעות לצבא - מינוי הקצונה הבכירה והכנת התקציב. האחים המוסלמים ערערו על פירסום ההודעה החוקתית ,אך בית הדין העליון לחוקה פסק שלמועצה הצבאית המחזיקה בלגיטימיות של המפכה יש סמכות לפרסם חוקי יסוד עד לבחירתו של פרלמנט חדש.

בינתיים הוועדה לניסוח החוקה ממשיכה את עבודתה ועד כמה שניתן ללמוד מההדלפות של חבריה היא מכינה חוקה בעלת יסודות איסלאמיים שיאפשרו בעתיד את החלתם של חוקי השריעה האסלאמית, כנראה בצורה הדרגתית, והמכפיפה את הצבא לשלטון האזרחי. אלה עקרונות שאינם לרוחה של המועצה הצבאית, אך היא אינה מתערבת בשלב הנוכחי, כנראה מתוך הנחה כי הוועדה תוכרז כבלתי חוקתית בעקבות עתירה שהוגשה לבית הדין העליון לחוקה. נראה שמורסי מצד אחד והמועצה הצבאית מצד שני מעדיפים להיאבק באמצעות המערכת המשפטית. אם זו לא תכריע ניתן לצפות כי המאבק ירד לרחוב.

בתנאים אלה, כאשר סמכות החקיקה כאמור לעיל עדיין נמצאות ביד המועצה הצבאית ובהיעדר חוקה ספק רב אם מורסי יוכל לממש את תוכנית "הנהדה" שלו לקבוע עקרונות של מדיניות חדשה להוצאתה של מצרים מן המשבר החברתי - כלכלי בו היא שקועה.

מדיניות החוץ והביטחון תוסיף להיות בידי המועצה הצבאית כל עוד תיקי ההגנה, החוץ והפנים יהיו בידיה. המועצה הצבאית שולטת גם על ארגון המודיעין המצרי דרכו מתנהל הדיאלוג עם ישראל. היומון ׳אלמסרי אליום׳ פרסם ב-19.7 ידיעה מפורטת ממקור פנימי של האחים המוסלמים על שיחותיה של הילארי קלינטון בביקורה לפני מספר ימים בקהיר עם מחמד מורסי ומחמד טנטאווי. התברר כי היא דרשה ממורסי להכיר בלגיטימיות של ישראל ולהתחייב לשמור על הסכם השלום. מורסי סרב ואמר כי הכרה בישראל נוגדת את האידיאולוגיה של תנועתו. לגבי הסכם השלום אמר דברים בלתי מחייבים. קלינטון המשיכה ואמרה כי כדי לשמור על השלום על מורסי להפקיד בידי המועצה הצבאית את שלושת התיקים הנ"ל (ובכך האחים המוסלמים לא יהיו אלה שיקיימו את דיאלוג עם ישראל). מורסי הגיב כי מתנהל מו"מ עם המועצה על כך. הידיעה הוסרה תוך שעות ספורות מאתר העיתון באינטרנט, כנראה מאחר שהציגה באור שלילי את יחסי מצרים וארה"ב והלחצים המופעלים על מצרים.

גם פרשת מכתבו של מורסי לפרס מצביעה על כך כי הצבא מכתיב למורסי את מהלכיו ואפילו גורם להבכתו. מדובר במכתב טקסי כביכול בו מודה מורסי לפרס על ברכותיו לרגל חודש הרמדאן. אלא שהמכתב של מורסי מכיל עוד שני משפטים בלתי צפויים לחלוטין מבחינתו: הבטחה שיפעל להחזיר את תהליך השלום למסלולו לטובת עמי האזור ובמיוחד לטובת העם הישראלי. מילים אלה משמעותם הכרה בישראל, בלגיטימיות של עם ישראל על אדמתו ובתהליך השלום. מושגים אלה זרים לאחים המוסלמים ומנוגדים לאידיאולוגיה שלהם וקשה להאמין שמורסי חתם על מסמך כזה. המכתב אומנם הועבר על ידי השגריריות המצרית בישראל לנציג בית הנשיא באגרת רשמית של השגרירות, אך מכתבו של מורסי, שהיה מצורף אליה, הודפס על נייר לבן ללא חתימה. היתכן שהמכתב נוסח ונשלח במשרד החוץ המצרי על פי הוראת המועצה הצבאית ללא ידיעתו של מורסי? יתכן מאד.

הקיץ לוהט במצרים. הרוחות סוערות ואיש אינו מרוצה מדמותו של השלטון החדש המפוצל בין תנועת האחים המוסלמים למועצה הצבאית המתכתשות ביניהן מבלי שאיש יוכל להבחין לא בפשרה אפשרית וגם לא בשום אופק חדש למצרים שאחרי המהפכה.

פורסם ב JCPA

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים