מזרח תיכון חכם הנכבה היהודית - צבי גבאי 8.9.12

הנכבה היהודית - צבי גבאי 8.9.12

 

 

יוזמתו של סגן שר החוץ, דני אילון, להעלות את סוגיית פליטותם של היהודים שנאלצו לעזוב את מדינות ערב לדיון ציבורי, זוכה כמצופה לתגובות ערביות נזעמות. בין היתר נשמעות טענות שמדובר ב"המצאה". הסיבה לתגובות אלה היא שהסוגיה הזאת היתה עד כה בחזקת נעלם. ממשלות ישראל התעלמו ממנה והתקשורת הזניחה אותה. התייחסו אליה בזלזול, מתוך חשש לעורר תביעות פלסטיניות ולפגוע בתהליך השלום. לכן בעולם התרגלו להתייחס רק ל"נכבה הפלסטינית" שגרמה לפליטותם של 650 אלף פלסטינים - על פי אונרוו"א (סוכנות הסעד והתעסוקה שהאו"ם הקים למען פליטים אלה).

ממשלות ערב מקפידות לשמר את האומללות של הפליטים הפלסטינים, ולא מאפשרות להם להשתקם או להתאזרח במדינותיהם, בגלל האידיאולוגיה הגורסת כי שיקום הפליטים יועיל לישראל. המנהיגים הערבים חזרו והטילו את מלוא האחריות להיווצרות בעיית הפליטים הפלסטינים על ישראל. מנגד, ישראל לא עשתה מאמץ רציני להתנער מאשמה זו, אף שהחלטת האו"ם 194 מ-1948 לא הטילה עליה את האחריות לבעיה.

הטענה הנוספת שמעלים הערבים היא שיהודים לא נאלצו להימלט ממדינות ערב, משום שחיו בהן בשקט ובשלווה. מן הראוי שילמדו את ההיסטוריה של הסכסוך. הם יגלו, שבמהלך דיוני האו"ם ב-1947 על הצעת החלוקה של פלסטין למדינה יהודית ומדינה ערבית - נציגיהם (הייכל פאשה המצרי, פאדל אל-ג'מאלי העיראקי וג'מאל חוסייני, ראש משלחת ערביי פלסטין ואחרים) לא רק שהכריזו ש"קו החלוקה יהיה קו של אש ודם", אלא גם הודיעו שחלוקת פלסטין תעמיד את הקהילות היהודיות במדינות ערב בסכנת מוות. מיד לאחר כ"ט בנובמבר - היום שבו הוחלט על החלוקה - פתחו צבאות ערב וכנופיות ערביי פלסטין במלחמה נגד היישוב היהודי, ובמקביל נערכו פרעות ביהודי ערב.

מלחמתם של הערבים גרמה להרג, להרס ולטרגדיה אנושית קשה. 856 אלף יהודים חסרי מגן נסו על נפשם לישראל ולמדינות אחרות, בהותירם מאחוריהם את רכושם ורכוש קהילותיהם, ו-650 אלף פלסטינים נטשו את עמדות הירי ואת בתיהם והגיעו למדינות ערב. לכאורה התרחשו חילופי אוכלוסין בין מדינת ישראל למדינות ערב, כפי שהתרחשו חילופי אוכלוסין בין הודו לפקיסטאן. אך מדינות ערב, בהנחיית הליגה הערבית, מונעות הכרה בכך ומציאת פתרון אנושי לבעיה שהן יצרו.

אף על פי שהממדים האנושיים של אסון יהודי ערב היו גדולים מממדי האסון הפלסטיני - הוא נתקל בהתעלמות. אמנם, הנציב העליון לפליטים של האו"ם הכיר ב-1957 ביהודי ערב כבפליטים, אך העצרת הכללית של האו"ם לא קיבלה שום החלטה בזכותם. לעומת זאת, היא קיבלה יותר מ-160 החלטות והצהרות התומכות בפליטים הפלסטינים. גישה חד-צדדית זו לא פתרה את הבעיה וגרמה להחרפת הסכסוך הישראלי-הפלסטיני.

ייתכן שהסיבה להתעלמות נעוצה בעובדה שיהודי ערב שיקמו את עצמם בישראל ובמדינות אחרות - ותנאי חייהם במעברות נעלמו מן העין. החלטות האו"ם ומיליארדי הדולרים שהוענקו לפליטים הפלסטינים על ידי הקהילה הבינלאומית לא שיפרו את מצבם והם ממשיכים לחיות בתנאים מחפירים. הגיע הזמן שמדינות ערב יכירו במציאות שנוצרה בעקבות מלחמתם בישראל, ולא ישתעשעו באפשרות של החזרת גלגל ההיסטוריה לאחור, יפסיקו לדקלם את סיסמת "זכות השיבה" של הפליטים הפלסטינים ולא יזרעו אשליות שווא בלבבותיהם.

במסגרת פתרון טרגדיית פליטי המזרח התיכון - הפלסטינים והיהודים - על ישראל להציג את התמונה הכוללת. הפתרון חייב להיות משותף למדינות ערב, ישראל והקהילה הבינלאומית. עליו להתבסס על הצעת הנשיא ביל קלינטון משנת 2000, להקמת קרן בינלאומית לפיצוי הפליטים הפלסטינים והיהודים. בסכסוך המזרח תיכוני סבלו לא רק פלסטינים, אלא גם יהודים. צדק חייב להיראות וגם להיעשות לגבי שני הצדדים, למען שלום אמיתי במזרח התיכון.

 

פורסם ב"הארץ"

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים