מזרח תיכון חכם מדיניות החוץ החדשה של מורסי - צבי מזאל 25.9.12

מדיניות החוץ החדשה של מורסי - צבי מזאל 25.9.12

מצרים של המהפכה: אינה בת ברית של ארה"ב

נשיא מצרים, מוחמד מורסי, מציב בימים אלה את אבני הדרך של מדיניות החוץ החדשה שלו. מדיניות זו מתרחקת מזו של מובארק ואפילו נוגדת אותה. היא נועדה לבטא ולקדם את מטרת האחים המוסלמים להקים גוש אסלאמי בעל עוצמה בזירה הבינלאומית. דר' מוחמד עסמת סייף אלדאולה, חבר בצוות היועצים הפועל לצד הנשיא, אמר ליומון 'אלשרק אלאוסט' (20.9) כי יחסי החוץ של "מצרים של המהפכה" יהיו מבוססים "על השתחררותה של מצרים החדשה מכל הגמוניה או השפעה של כל מדינה זרה"  וכי הקהילייה הבינלאומית צריכה להבין כי מצרים לא תתנהג כבעבר והמשטר החדש (של האחים המוסלמים) "יתעקש על עצמאות החלטותיה ביחסי חוץ". בהמשך אמר כי בתקופת מובארק היתה לארה"ב שליטה על מדיניות החוץ המצרית וכל חבר קונגרס היה מאיים על מצרים בהפסקת הסיוע. "עכשיו זה זה כבר בלתי אפשרי וזה המסר הראשי של מצריםלארה"ב". זו הכרזה ברורה ממנה משתמע כי מצרים אינה מהווה יותר בת ברית של ארה"ב וכל בקשה של וושינגטון תשקל לגופה בהתאם לאינטרס המצרי, כפי שמוגדר כיום על ידי האחים המוסלמים.

מצרים של האחים המוסלמים אינה מובילה יותר את מדינות ערב הפרגמאטיות מול איראן. להפך, היא מבקשת להידבר עימה ועם כל מדינות ערב כדי להגשים את מטרתה המרכזית - הקמתה של ח'ליפות אסלאמית או לפחות גוש אסלאמי בהובלתם של האחים המוסלמים. קיים חדית', שמהימנותו אינה ברורה, כי "הקמת אמירות אסלאמית במצרים כמוה כח'ליפות". אנשי דת אסלאמיים רדיקלים הזכירו זאת למורסי לפני מספר שבועות בארוחת שבירת הצום בחודש הרמדאן. הכוונה היא ששלטוןהאחים המוסלמים במצרים הגדולה הוא ראשית הקמתה מחדש של האומה האסלאמית המאוחדת.

ברור עם זאת כי המצב הבין-ערבי כיום מורכב מכדי לממש מידית מטרות אוטופיות אלה. מדינות כמו סומליה, עיראק, תימן, לוב סודאן וסוריה חדלו לתפקד כמדינות בעלות שלטון מרכזי המסוגל לקיים מערכת חיים סדירה ומתנהלות שם מלחמות אזרחים או עימותים שבטיים למיניהם. גם במצרים עצמה יהיו האחים המוסלמים זקוקים לתקופת ביניים כדי לבסס ולייצב את שלטונם. מה שקרוי "האביב הערבי" אפשר אמנם לאחים המוסלמים להגיע לשלטון במספר מדינות חשובות, אך גם גרם להתעוררותן של תנועות סלפיות קיצוניות העלולות לסכן את תנועת האחים הרוצה להשליט את השריעה באופן הדרגתי ולמצוא את הדרך המתאימה לאחד את מדינות האסלאם. בנוסף, מאיימת איראן השיעית על סעודיה ומדינות המפרץ ומשתמשת בסוריה ובחיזבאללה כראש חץ לחתרנותה במזרח התיכון.

ברור למורסי כי יצטרך להתנהג בזהירות מירבית אם ירצה לנטרל את איראן ולהגיע להידברות גם עימה וגם עם סעודיה. בנסיעותיו הראשונות לאחר היבחרו לנשיא הוא נסע הן לסעודיה לכנס הוועידה האסלאמית לשיתוף פעולה והן לטהראן לכנס המדינות הבלתי מזוהות - אירועים שהנשיא מובארק היה לכל היותר משגר אליהם את שר החוץ שלו. שם פתח מורסי בדיאלוג מורכב עם שתי המדינות הבעייתיות והחשובות האלה, אשר להן הוא זקוק כדי לקדם את האג'נדה האסלאמית שלו והתחבק עם מנהיגיהן.

ממלך סעודיה ביקש מורסי סיוע ונראה כי בדק אצלו באיזה תנאים יסכים לדיאלוג עם איראן. הוא גם קרא להקמתה של קבוצת מגע אסלאמית המורכבת ממצרים, סעודיה, איראן וטורקיה לדיון בבעייה הסורית. הכוונה ברורה: יש צורך להתאחד למרות הסכסוכים בין מדינות האסלאם ולהפגין עוצמה. מהפגישה עם אחמדינג'אד יצאה הודעה כי "מצרים ואיראן שותפות אסטרטגית". עם זאת בטהראן, בנאומו בפני כנס הבלתי מזוהות, הביע מורסי תמיכה מפורשת במורדים בסוריה, דהיינו מהלך אנטי איראני, אך מחויב המציאות מבחינתו כי האופוזיצייה הסורית היא סונית ובעיקרה מורכבת מן האחים המוסלמים והסלפים. השבוע בראיונות לתקשורת קרא מורסי לאסד להתפטר אבל גם הסביר כי איראן אינה אויבתה של מצרים וכי יש צורך להידבר עימה לגבי הפתרון בסוריה - זאת ללמדנו כי ההתקרבות לטהראן היא דרך חתחתים, אך כיום, להבנתו, לשתי המדינות יש אינטרס לצמצם את חילוקי הדעות ולעמוד מול המערב.

זו התקרבות המבוססת על מדיניות חוץ שבה למניע הדתי יש חשיבות ממדרגה ראשונה. כזכור מורסי התחיל את נאומו בכנס הבלתי מזוהות בטהראן בציטוטים מן הקוראן - מה שלא עניין במיוחד את מדינות הבלתי מזוהות, שרובן המכריע אינן מוסלמיות ואינן בעלות משטר דתי, אך בכך הוא הכניס את הדת או כפה אותה כגורם למדיניות חוץ. אמנם מצרים כיום היא בעלת משטר סוני קיצוני ואיראן היא שיעית קיצונית, אבל הסולידריות האסלאמית יכולה להתגבר על מכשולים אלה, לקרב לבבות ולמצוא פשרה מול המערב החילוני.

בכנס הראשון בקהיר של נציגי ארבע המדינות הנ"ל לפני שבוע סוכם על מפגש נוסף בדרג שרי חוץ שנערך כמה ימים לאחר מכן. להפתעת רבים לא הגיע אף נציג סעודי. בריאד טענו כי שר החוץ סעוד אלפיצל מחלים מניתוח, אך כמובן לא היה זה נימוק שלא לשלוח נציג בכיר אחר. נראה שסעודיה לא שוכנעה בשלב זה כי ניתן לשבת ליד שולחן אחד עם איראן והיא זקוקה לביטחונות נוספים. בנוסף יש לציין כי סעודיה וארצות המפרץ מסתכלות על תנועת האחים המוסלמים המצרית בחששות רבים, שכן הללו סיבכו אותן בייצוא האסלאם למערב. עד לבואם של האחים המוסלמים לסעודיה בשנות ה-50 וה-60, כאשר ברחו מאימתו של נאצר, התנועה הוואבית הסעודית לא חשבה לייצא את האסלאם למערב. היה זה סעיד רמדאן, מזכירו האישי של חסן אלבנא, ששכנע את המלך פהד להקים את הליגה האסלאמית העולמית כדי שתבנה מרכזי תרבות אסלאמיים ומסגדים במדינות מערב. כך התחילה הפצת האסלאם במערב, שגלשה בהמשך להקמתם של ארגונים אסלאמים קיצוניים אשר קידשו מלחמה על המערב ופתחו בביצוע מעשי טרור. כאשר התברר לסעודים כי מתוך 18 המחבלים שביצעו את הפיגוע במגדלי התאומים 16 היו סעודים, והם הבינו כי בכך סיכנו את שלטון משפחת סעוד בארצם וגם פגעו ביחסים הטובים עם ארה"ב, הם גירשו את האחים ומרביתם התמקמו בקטאר. מאז שוררת חשדנות בין שני הצדדים. על מורסי יהיה לפוגג חשדנות זו ולמצוא פשרה והבנה בין סעודיה לבין איראן. זה לא יהיה קל, אך הוא כבר התחיל במלאכה.

מאז נפילתו של מובארק, עוד לפני שאחים המוסלמים הגיעו לשלטון, היו מספר איתותים על אפשרות להתקרבות בין מצריםלאיראן. נביל אלערבי, מי שמונה לשר החוץ הראשון בממשלה הראשונה במצרים אחרי מובארק, אמר כי למצרים החדשה אין אויבים וכי דיאלוג עם איראן אפשרי. איראן מצידה, הרוצה לצאת מבידודה, עשתה מאמצים להתקרב למצרים, שיגרה לקהיר מספר שליחים והודיעה כי היא מוכנה לסייע למצרים כלכלית ואף לפתח את תוכניתה הגרעינית - למטרות שלום כמובן. עכשיו מורסי הולך בדרך זו.

השבוע צעד מורסי צעד חשוב נוסף בכיוון זה כאשר בכנס השנתי של המדינות חברות הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) בוינה תמך בהצעת ההחלטה האיראנית לשנות את ייעודה של הסוכנות. סבא"א הוקמה ב-1957 ביוזמת ארה"ב כדי לקדם שימוש באנרגיה גרעינית לצורכי שלום ולמנוע הפצתו של נשק גרעיני. בתפקידה זה היא מפקחת על תוכניות הגרעין של המדינות החברות - כיום מספרן עומד על 155 - כדי לוודא שאינן מפרות את ההסכם לאי הפצת נשק גרעיני. איראן מהווה כעת את אחד מיעדיה המרכזיים.

איראן, המעונינת להקהות את פעילותה של סבא"א, הגישה הצעת החלטה שעל פיה תוטל על סבא"א המשימה של פירוק הנשק הגרעיני בעולם - סוגיה קשה ומורכבת שאין עליה שום קונצנזוס. בכך שאפה איראן להחליש את עוצמתה של הסוכנות ביחס לתפקידיה העיקריים כאמור לעיל. הייתה גם כוונה לתעל את הסוכנות להתמקד בישראל במסגרת היוזמה המצרית הקיימת עוד מתקופת מובארק להקים איזור חופשי מנשק גרעיני במזרח התיכון. ישראל מתנגדת ליוזמה זו כל עוד לא הושלט שלום באזור.

מצרים לא היססה להצטרף להצעת ההחלטה האיראנית מול התנגדותם של מרבית המדינות וביניהן ארה"ב, בריטניה, צרפת ורוסיה. ההצעה נדחתה, אבל ברור לכל כי מצרים עשתה צעד חשוב בהתקרבותה לאיראן ובנקיטת עמדה אנטי מערבית.

אשר לתוכנית הגרעין המצרית, יש לצפות כי מצרים תקדם עכשיו את התוכנית להקמת ארבעה כורים להפקת חשמל באזור דבעה, כ-160 ק"מ מערבה לאלכסנדרה על חוף הים התיכון. זוהי תוכנית שנהגתה עוד בשנות ה-80, אך ביצועה נדחה על רקע התפוצצות הכור בצ'רנוביל. ב- 2008 הודיע מובארק כי מצרים זקוקה לאנרגיה גרעינית כדי לעמוד בצריכה לחשמל של אוכלוסייתה ההולכת וגדלה (ב-2025 יחיו במצרים 100 מיליון איש), וכי התוכנית לבניית הכורים היא שוב על סדר היום. זה לא היה הנימוק היחידי. ללא ספק התקדמותה של איראן, אויבתה של מצרים בתחום הגרעין, היתה גורם מזרז: לא ייתכן שמצרים, הגדולה במדינות ערב, תפגר אחרי איראן בנושא כה חשוב. בביקורו בסין לפני מספר שבועות אמר מורסי לקבוצה של מהנדסיםמצרים העובדים בסין כי יקדם את התוכנית. יוזכר כי בכירים של תנועת האחים המוסלמים התבטאו בעבר בעד פיתוחו של נשק גרעיני במצרים או במדינות האסלאם "כדי להפיל אימה על אויבנו" - כך התבטא יוסוף קארדאווי באחת מהטפותיו ב-2009 .

התנהגותו של מורסי נוכח ההפגנות נגד השגרירות האמריקאית בקהיר בשבוע שעבר היוותה פתיח למדיניותו החדשה כלפי ארה"ב. הוא לא תיגבר את הכוחות המאבטחים את השגרירות למרות שידע על הכוונה להפגין וכי מדובר בקבוצות סלפיות מסוכנות. גם כאשר המפגינים טיפסו על חומת השגרירות והורידו את דגל ארה"ב ורמסו אותו כוחות הביטחון עמדו מן הצד. מורסי אף לא גינה את האלימות אלא לאחר שאובמה הפעיל עליו לחצים, וגם את זאת עשה בקצה לשונו.

לקראת נסיעתו השבוע לניו יורק לעצרת הכללית של האו"ם אמר מורסי בראיון לניו יורק טיימס (23.9) כי אם ארה"ב רוצה לשכך את זעמם של הערבים, היא נדרשת לתקן את דרכה. היא צריכה לכבד את העולם הערבי ואת ערכיו, אפילו אם הם נוגדים את ערכיה. אם היא מבקשת ממצרים לכבד את הסכם השלום עם ישראל עליה לכבד את הסכמי קמפ דייוויד, יצירי כפייה, שם התחייבה לפתור את הבעיה הפלסטינית ולפעול להקמת מדינה פלסטינית (יצויין כי החלק הפלסטיני של הסכמי קמפ דיוייד הפך לבלתי ישים לאחר שאש"פ סרב להצטרף למו"מ על הקמתה של אוטונומיה ביהודה, שומרון ועזה. הסכמי אוסלו החליפו את הסכם קמפ דייוויד בנושא הפלסטיני. הסכם השלום עם מצרים עומד בפני עצמו והוא תוצאה של מו"מ דו-צדדי עם מצריםבעידוד ארה"ב). מדובר בראיון של התרסה מול ארה"ב המבטל את ערכי הדמוקרטיה המערבית מול ערכי האסלאם. הוא מיועד גם להבהיר לעם המצרי ולארצות ערב והאסלאם כי תקופת ההגמוניה של ארה"ב הסתיימה, האסלאם הוא העתיד ואנו, האחים המוסלמים, נשנה את יחסי הכוחות בזירה הבינלאומית. מורסי אינו חושש כי ארה"ב תשהה או תבטל את הסיוע השנתי בסך 1.5 מיליון דולר. מורסי בטוח כי בעזרתו של העולם הערבי - ואולי אף של איראן - הוא ימצא תחליף לסיוע האמריקאי. הוא חש שאינו מסתכן יתר על המידה. הוא מכיר היטב את עמדת המערב הנסוגה מלהתעמת עם האסלאם. הוא גם זוכר את נאומיו המתרפסים מול האסלאם של אובמה באנקרה ובקהיר. דברי יועצו של מורסי הנזכרים לעיל הפכו למציאות ומורסי כבר אינו נרתע מעימות עם ארה"ב.  למצב החדש יש כמובן השלכות חמורות על ישראל.

פורסם ב JCPA

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים