מזרח תיכון חכם מאה הימים של מוחמד מורסי - צבי מזאל 11.10.12

מאה הימים של מוחמד מורסי - צבי מזאל 11.10.12

ב-8 באוקטובר מלאו מאה ימים לשלטונו של מוחמד מורסי, נשיאה החדש של מצרים, יוצא חלציה של תנועת האחים המוסלמים, ועדיין אין שום סימן לאיזה כיוון הוא מוביל את מדינתו מוכת העוני והאבטלה.

הבטחות שווא

במהלך מערכת בחירות הבטיח מורסי כי במאה הימים הראשונים יטפל בעדיפות עליונה בחמש בעיות חמורות מתוך תחלואיה הרבים של מצרים: הביטחון האישי, התנועה בערים המפוקקות. המחסור בלחם מסובסד, המחסור בדלק ובגז ואיסוף האשפה והלכלוך שפשה בכל רחבי המדינה. בכך היה אמור מורסי להוכיח את נחישותו להיכנס בעובי הקורה ולהוכיח את רצינותו ליישם את תוכנית "הנהדה" - התחייה של מצרים - תוכנית שעוצבה על ידי תנועת האחים המוסלמים לקראת הבחירות.

התקשורת העצמאית הקימה אתר "מורסימטר" ומדדה מדי יום את החלטותיו בחמש הסוגיות. מהר מאד התברר כי מורסימטר מתקדם בצעדי צב. בהצבעה שנערכה באתר ב-7 באוקטובר, יום אחד לפני תום תקופת המאה ימים, 57 אחוזים הביעו אי שביעות רצון מביצועיו. ב-6 באוקטובר, בנאום שנשא מורסי באצטדיון קהיר לרגל יום השנה ה-39 ל"ניצחונה" של מצרים במלחמת יום הכיפורים, הוא אמר כי הצליח לטפל בכל חמש הבעיות בממוצע של 65 אחוזים, אחרי שהסתבך בהסברים בלתי משכנעים לגבי כל הצעדים שנקט כגון איסוף האשפה על ידי המשמרת הצעירה של תנועת האחים בכל המחוזות, מתן אלפי דוחות לנהגים, חשיפת 600 מקרי פשע וצעדים חלקיים נוספים מסוג זה. אלא שאיש לא השתכנע מלבד התקשורת הממשלתית שחזרה והסבירה והיללה את "הישגיו". אזרחים שרואיינו על ידי אמצעי תקשורת מקומיים וזרים אמרו כי נעשו מספר דברים, אך לא נראה שינוי רציני כלשהו באף אחת מאותן הבעיות. אפילו "המרכז למידע וארגון" של ממשלת מצרים קבע בהודעה רשמית כי הצעדים שננקטו עד עכשיו בתוכנית מאה הימים לא הביאו לתוצאות מוחשיות.

אי מימוש הבטחת הנשיא לגבי שיפור בולט בחמש הבעיות הנ"ל התווסף לאי קיום הבטחותיו הקודמות לגבי מינוי קופטי ואישה כסגני נשיא, שלא לדבר על ההתחייבויות הקודמות של תנועת האחים המוסלמים שהופרו: לא להציג מועמד לנשיאות ולהעמיד מועמדים רק ל- 30 אחוזים מן המקומות בפרלמנט. מורסי גם הבטיח לפזר את הוועדה לניסוח החוקה בעלת הרוב האסלאמי ולמנות וועדה חדשה ייצוגית יותר, אך גם זה לא נעשה. עכשיו נראה כי החוקה החדשה, אשר ניסוחה עומד להסתיים, תהייה חוקה אסלאמית, אלא אם כן בית הדין העליון של החוקה יפסוק על פיזור הוועדה בהמשך לחמש עתירות המונחות על שולחנו.

השקעה במדיניות חוץ והזנחת הבעיות מבית

אם כך, מה עשה מורסי במאה הימים? ובכן, על פי היומון העצמאי "אלדוסתור" (החוקה), שעקב אחרי מורסי, התברר כי הוא הקדיש את זמנו בעיקר לנסיעות. הוא ביקר בשמונה מדינות באסיה, באירופה ובאפריקה, אבל רק בארבעה מחוזות מתוך 27 המחוזות בארצו, שם נמצאות הבעיות המרכזיות של מצרים. הוא קיבל 29 החלטות, אבל לא אחת נוגעת למצב העוני במדינה. הוא התפלל ב-12 מסגדים ובכך גרם טרדות מיותרות לציבור גדול של מתפללים במקומות שונים בקהיר שסבלו רבות מאמצעי הביטחון החמורים. שיירת המכוניות המלווה אותו מונה 30 כלי רכב שהזכירו לרבים את ימי הראיס המודח. הוא נשא 51 נאומים שהסתכמו ב-30 שעות דיבור. היומון טוען כי מורסי מתראיין רק לתקשורת האמריקאית וכי ראיונותיו מוקלטים מראש.

גם היומון של מפלגת אלוופד דן במעשיו של מורסי במשך מאה הימים הראשונים. לטענת העיתון מורסי זנח לחלוטין את הבעיות המרכזיות של מצרים שהן חינוך, עוני ובריאות. העיתון מציין כי העוני הקשה בו מצווי חלק גדול מהאוכלוסייה הביא לתופעות של מכירת ילדים, מכירת כליות והתאבדויות, בעוד הממשלה מנסה ליישם מדיניות של צנע המבוססת על קיצוץ בסובסידיות. אותו עיתון טוען כי מתבצע תהליך של "איחואניזציה" (מלשון אלאחואן אלמוסלאמין, האחים המוסלמים בערבית) של מערכת הלימוד, דהיינו הכנסת תכנים אסלאמיים קיצונים לתוכנית הלימודים. כמו כן, נכתב כי מערכת הבריאות נמצאת בקריסה, כאשר יותר ויותר אנשים עניים מתים בגלל היעדר מערכת ביטוח בריאותי הולמת. בימים אלה שובתים הרופאים מול אדישות הממשלה. עוד מספר העיתון כי 1.5 מיליון ילדים עובדים בתנאים מחפירים וכי 92 אחוזים מהילדים במצרים סובלים מפיגור בגידולם כתוצאה מתזונה לקויה.

דבקות במטרה העיקרית: השתלטות על כל מרכזי הכוח במצרים

במשך אותם מאה הימים לא הציג מורסי בפני אזרחי מצרים ראייה כוללת או תוכנית אב לטיפול בבעיותיה החמורות של מצרים. הולך ונעשה יותר ויותר ברור לאזרחי מצרים כי מורסי אינו מתרכז בטיפול בבעיות החברה והכלכלה החמורות אלא מיישם בצנעה השתלטות על כל  מרכזי הכוח של מצרים. אחרי הדחת ראשי הצבא הוא ממשיך ב"איחואניזציה" של כל מוסדות השלטון, כגון ראשי מחוזות, מערכת המשפט, משרדי ממשלה ואפילו ארגונים לא ממשלתיים כגון הארגון לזכויות האדם. לאחרונה אף פיטר במפתיע את ראש מנגנון הביקורת על מוסדות המדינה והיד עוד נטויה.

כגודל הציפייה גודל האכזבה: מורסי "מנהל את המדינה בלקיחת החלטות באקראי"

על רקע זה הולכת וגדלה האכזבה ממורסי. כגודל הציפיות גודל האכזבה. אף שהמצרים הצביעו עבור האחים המוסלמים בבחירות לפרלמנט ולנשיאות הם נשארו חשדנים כלפיהם בהכירם היטב את סדר היום הדתי שלהם בדבר החלת השריעה והקמת ח'ליפות. תנועת האחים המוסלמים אכן הייתה הכוח הפוליטי המאורגן ביותר במצרים. נראה גם כי התנועה הגיעה להבנה עם המועצה העליונה של הצבא שניהלה את המדינה אחרי נפילתו של מובארק. המועצה הצבאית ראתה באחים עוגן של יציבות בתוך התוהו ובוהו הפוליטי-חברתי שהשתרר במדינה באותם הימים. עכשיו הדברים משתנים, בסקרי דעת קהל שנערכו לאחרונה מספר האנשים הבלתי מרוצים מתפקודו מורסי נע בסביבות ה- 50 האחוזים.

אחד מפעילי זכויות האדם במצרים, עו"ד נג'אד בוראי, אמר לתקשורת כי "אמנם קשה עדיין להעריך במדויק את ביצועיו של מורסי אחרי שלושה חודשים בלבד, אבל ברור כי אין לו שום חזון והוא מנהל את המדינה בלקיחת החלטות באקראי ללא שום תוכנית". הסופר הידוע עלאא' אלאסואני אמר כי הגיע הזמן להעמיד את מורסי מול מעשיו. אסואני אמר כי המשטרה ממשיכה לפגוע באזרחים שנעצרים, אמצעי תקשורת נסגרים בעוד נתונה לו התמיכה של התקשורת הממשלתית. זו תמונה מדאיגה אמר אסואני. "נראה כאילו מאומה לא השתנה במצרים אחרי המהפכה מלבד זהות הנשיא - מובארק הלך ובא מורסי". 

מורסי: קורא תיגר על המערב ומנסה להקים גוש אסלאמי כנגדו

נראה כי מורסי מקדיש את מרצו למדיניות חוץ. כאן ההישגים קלים יותר. מספיקות מספר נסיעות לחו"ל וכמה הצהרות כדי להשיג תקשורת טובה במערב ולהציג את עצמו כמי שהחזיר למצרים את זוהרה משכבר הימים כמעצמה אזורית. מורסי ביקר בסין, באיראן, בערב הסעודית, בכמה בירות אירופאיות, באו"ם ואף באפריקה. הוא פרסם הצהרות נגד אסד ותמיכה במורדים (שחלקם הגדול הם אחים מוסלמים והסלפים), קרא להקמת קבוצה ערבית/מוסלמית של מצרים, סעודיה, טורקיה ואיראן לטיפול בנושא הסורי - רעיון שבינתיים נכשל בשל חילוקי דעות בין איראן לסעודיה. כמו כן, צבאו קיים בימים האחרונים תמרונים צבאיים עם הצי הטורקי.

ללא ספק מטרתו היא להקים גוש אסלאמי שהמערב יצטרך להתחשב בו בעתיד. הוא גם חזר ואמר, כולל בנאומו בעצרת הכללית, כי לבעיה לפלסטינית יש אצלו עדיפות וכי ללא פתרונה יתערער השלום עם ישראל (אשר בשמה לא נקב ולו פעם אחת מאז היכנסו לתפקיד). מורסי גם הציג אתגר בפני המערב: בראיון לניו יורק טיימס לקראת נסיעתו לאו"ם אמר כי ארה"ב צריכה לשנות באופן יסודי את יחסה לעולם הערבי. עליה להפגין כבוד לערכיו, אפילו אם הם נוגדים את ערכיה שלה. כלומר, הוא דרש מארה"ב, ובמשתמע מן המערב כולו, לכבד את השריעה על עונשיה הגופניים והאפליה כלפי נשים ודתות אחרות ולא להיאבק בה - מה שנוגד לחלוטין את ערכי הדמוקרטיה, אשר הם שעומדים בבסיס התרבות המערבית. עד כה לא היה במערב מי שיתמודד או אפילו הגיב לדרישה אולטימטיבית זו.

השאלה היא באיזה מידה תוכל מצרים, הסובלת מבעיות חמורות ביותר בתחומי החברה והכלכלה, המטילות בספק את יציבותה הפוליטית ואשר יכולות להביאה להתפוצצות חברתית, לנהל מדיניות חוץ של מעצמה ולקרוא תיגר על המערב ובמיוחד על ארה"ב או ישראל?

לא בטוח כי התשובה נמצאת בידי האחים המוסלמים שפעלו במשך עשרות שנים להגיע לשלטון, השתלטו על מצרים באמצעות הקלפי, אך נתגלו כחסרי ניסיון שלטוני וכלכלי. בשלב זה במקום לקרוא למיטב המוחות הכלכלים בעולם לסייע להוציא את מצרים מן הבוץ מעדיף מורסי לממש את מטרת תנועתו לחדור לכל מרכזי הכוח של המדינה (אולי כדי למנוע כל אפשרות לשינוי השלטון בעתיד) ולהפגין עוצמה שאין בידו מול המערב. כל זאת אינו מבשר טובות לא למצרים ולא למזרח התיכון.

פורסם ב JCPA

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים