מזרח תיכון חכם הבלוף של אבו מאזן – אלי אבידר 1.8.13

הבלוף של אבו מאזן – אלי אבידר 1.8.13

יו"ר הרשות לא מכין את עמו לאפשרות של שלום ולא מגייס תמיכה למו"מ. בלי מחויבות אמיתית ופומבית לתהליך לא יהיה הסכם

בעוד שהעמודים הראשיים בעיתונות הישראלית מכוסים בתמונות החיוכים מוושינגטון, מוביל יו"ר הרשות הפלסטינית את אחד ממהלכי ההונאה הגדולים מאז תחילת המו"מ הישיר בין ישראל לפלסטינים, לפני יותר משני עשורים. אבו מאזן עושה זאת ללא מראית עין או העמדת פנים, וגם ללא תגובה של האמריקאים או הישראליים. 

במעבר של עמים מעימות לפשרה נדרשת הכנה עקבית וממושכת של דעת הקהל למציאות החדשה. בלי תמיכה ציבורית לא יהיה הסכם. זה נכון במשטר ליברלי כמו בישראל וגם בשלטון פחות דמוקרטי, כמו זה שברמאללה. אפילו אם מדובר בהעמדת פנים של פשרנות או במשחק, יש להצהרותיו הפומביות של מנהיג חשיבות יוצאת דופן. 

יאסר ערפאת סירב להתגמש במו"מ ומנע ממנו להבשיל להסכם שלום, אולם אפילו הוא יצר מצג של נכונות לפשרה (אולי גם בשאיפה לזכות בנקודות בקהילה הבינלאומית). אימרתו על "שלום של אמיצים" שכנעה ישראלים ופלסטינים בכנות כוונותיו. 

אבו מאזן גרוע מערפאת. התנהלותו הציבורית חסרת בושה. הדבר היחיד שהוא מבטיח לעם הפלסטיני הוא שחרור אסירים. שום צעד שלו לא נועד לגייס תמיכה ציבורית במו"מ או להפיג את רושם השנים שבהן ניהל מדיניות חד-צדדית נגד ישראל באו"ם ובאירופה. ההצהרה על שחרור האסירים לא נועדה לשכנע את הפלסטינים לתמוך בשלום, אלא לפאר את הראיס. 

אם אבו מאזן היה באמת רוצה להגיע להסכם, האינטרס הפוליטי שלו היה לגייס תמיכה עממית בתהליך, שתגן עליו מפני כוחות האופוזיציה והחמאס. בידי הראיס כלים רבים: הוא יכול היה לבקש מידידיו בליגה הערבית לגבות אותו בפומבי השבוע. הוא יכול לגרום לאישים בעלי מעמד ציבורי בעם הפלסטיני לדבר בזכות המו"מ. הוא יכול לפנות לעמו בקולו ולשכנע אותו בצורך בשלום. 

לא במקרה לא ראינו הפגנות ענק ברחבי הרשות נגד המו"מ. אפילו חמאס יושב בשקט, ואין זכר לעצרות הענק שראינו בעבר בעזה. ארגוני הסירוב הפלסטיניים מבינים היטב את המסר. מטרת השיחות אינה הסכם שלום, אלא חילוץ הישגים מישראל לפני הפנייה המחודשת לאו"ם ולאיחוד האירופי. 

יש מי שיטענו שגם ממשלת ישראל אינה יוצאת מגדרה לתמוך בתהליך. אולם מעקב אחרי התבטאויותיהם של ראשי המפלגות הגדולות - מהעבודה, דרך יש עתיד ועד הליכוד-ביתנו וש"ס - מלמד שכולן דיברו בשבחי המו"מ הישיר, שיוביל לכינונה של מדינה פלסטינית. הציבור הישראלי מוכן, אולם צריך שניים לטנגו. 

על ישראל לדרוש את אותו סוג מחויבות מהרשות הפלסטינית. אין שום סיבה שהנושאים והנותנים מטעמה, וגם הראיס עצמו, לא יפנו לעמם ויבהירו את מלוא מחויבותם לשיחות שנפתחו. אין שום סיבה שהם לא ידברו על שלום ודו-קיום, ממש כמו שמנהיגי ישראל עשו מעל כל במה בשנים האחרונות. אם המתווכים האמריקאים רציניים בכוונותיהם, עליהם לגבות באופן חד-משמעי את הדרישה הזו. עד אז מדובר בלא פחות מהונאה. 

פורסם במעריב NRG

הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים