התהום - מה באמת מפריד בינינו לבין העולם הערבי? התהום - מה באמת מפריד בינינו לבין העולם הערבי?

שיחה אישית עם איתן דנציג רדיו לב המדינה 4.6.11

הספר "התהום – מה באמת מפקיד בינינו לבין העולם הערבי? בפרק הראשון פתיחה מרשימה, פגישה חשאית בין נשיא העולם האיסלמי, שר החוץ הקטארי, עם שר החוץ הישראלי, שלמה בן עמי.

חשיפה על ויתורים מרחיקי לכת שלנו שלא ידעתי שאנחנו מוכנים להם.

הבקשה שלנו ל"סיום הסכסוך" נאמרה פה אחד (ח"כ ישראל חסון, ד"ר חיים אסא ואלי אבידר, הנוכחים בפגישה) ונענתה בתשובה קטארית: "את זה אני לא יכול לתת לכם, אף אחד לא יכול לתת לכם את זה".

אפשר להגיע להסכם שלום אבל אנחנו צריכים להיות ריאלים בציפיות שלנו.

בספר שכתב אהוד אולמרט ושני פרקים שלו פורסמו בעיתון ידיעות, אולמרט משרטט מפה, איזה ישובים הוא מוכן לפנות והוא בא עם הרבה נכונות להסכם שלום עם אבו מאזן, אותו אבו מאזן שהיה מאוד ביקורתי כלפי ערפאת כי חשה שזה צריך היה לחתום על ההסכם המוצע בקמפ-דיויד, הוא עצמו לא היה מוכן לחתום מול אהוד אולמרט. אולמרט בספרו מציג את הפגישה לחתימה ואבו מאזן אומר לו "קשה לי" לחתום ומאז אותה פגישה אולמרט לא פגש שוב את אבו מאזן.

יש פרטנר בצד השני- אנחנו צריכים להבין את מה שמניע אותו, הפרטנר הזה מתנהל אחרת מאיתנו ואנחנו לא מבינים אותו.

אנחנו חותמים על הסכם שלום ואנחנו חושבים שזה הסכם ג'נטלמני שכול צד צריך לוותר על משהו לטובת ההסכם, בצד השני של הגבול מנהיגי מדינות ערב לא יכולים להגיע לחתימה, למשהו שהוא פחות מ 100 אחוז מבלי שהם מוכיחים לעם שלהם שהם עשו את המקסימום. טין מצב שאבו מאזן יוותר על 5 אחוז מהשטח בהסכם ג'נטלמני, הוא לא יכול, הוא צריך להביא ראיות לעם שלו שהוא חתם כי אילצו אותו.

ב1994, בהסכם חברון, ערפאת לא הסכים לחתום על המפות הנלוות להסכם ומובארק אמר לו בשידור חי מול כול התקשורת העולמית "תחתום, יא כלב" והוא חתם. כשחזר לעזה שאלו אותו למה חתמת?! הוא ענה "לחצו עלי" אז הציבור שלו קיבל זאת.

 

למדנו משגיאות העבר?

היו לנו הרבה מאוד הזדמנויות לחתום על הסכם שלום, אם היינו מבינים את הצד השני יש סיכוי סביר שהיינו יכולים גם לסגור את ההסכמים האלה. בציבור הישראלי נוצרה צפייה שאנחנו נחתום על הסכם שלום וזה יביא לקץ הסכסוך הישראלי ערבי. בספר מוסבר שזה לא יגיע לנקודה זו. נוכל להגיע להסכם שלום כמו זה עם ירדן, לא שלום חם, אבל בגבול אין מגמות התקפיות ביוזמת הצבא הירדני.

בקמפ דיויד היה ניסיון של נשיא אמריקאי (קלינטון) שהתפנה שלושה שבועות מעיסוקיו, רה"מ ברק שקיבל החלטה אסטרטגית ללכת לשלום והיה יאסר ערפאת שהיה מסוגל לחתום על הסכם שלום ולהביא את כול הפלגים הפלסטינים אחריו, ואני אומר היה מצב ואנחנו פספסנו אותו.

יש שאמרו "גילינו את פניו האמיתיים של ערפאת" ואני בספר אומר בצורה הברורה ביותר: הפנים של ערפאת ממש לא מעניינים אותי, אותי עניין האם הוא כמנהיג יכול להביא את הפלגים הפלסטינים אחריו?

כאשר אהוד ברק קיבל סירוב מערפאת הוא די נעלב, הוא אמר זה מה שיש אני לא נותן יותר, ואני אומר אסור היה להיעלב. ברגע שהוא קיבל את התשובה "לא", הוא היה צריך לומר לו "ברגע שאתה לא רוצה לחתום על ההסכם שהאנשים שלך אמרו לי לאורך השנים שאם זה יגיע לשולחן אתם תחתמו, אתה בעצם גוזר מלחמה על הישראלים והפלסטינים, אתה בעצם אומר שאין סיכוי שיהיה תהליך שלום, ולכן אני מערבב את כול חבילת הקלפים, לא תהיה רשות פלסטינית. אדוני, אתה ואנשיך קחו ויזות לתוניסיה חזרה, אתם לא תישארו פה. אבל מה עשה ברק? הוא נעלב, לא העביר שום אקט של איום ממשי לצד השני וזה לא הביא את התוצאה.

 

צעדים חד צדדים

הנסיגה מלבנון הייתה צריכה להתבצע, הצורה שבה זה התבצע היה בעייתי, לבסוף ברחנו בליה, השארנו אחרינו ציוד, השארנו אחרינו בני ברית, נתנו לאנשי צד"ל להתחנן מול שער פאטמה מול כול מצלמות העולם.

העולם הערבי ראה חיילים ישראלים בורחים מבוהלים דרומה, לא הועילו כול ההסברים שלא ברחנו, ככה זה נתפס. זה גרם לשינויים אזוריים, החיזבאלה שהיה ארגון של 800 לוחמים הפך לארגון של עשרות אלפי לוחמים, פתאום איראן גילתה את הארגון והשקיעה רק ב 2010  1.2 מיליון דולר.

 

איתן דנציג בשיחה אישית עם אלי אבידר ברדיו לב המדינה 91FM

 

לשמיעת הראיון יש ללחוץ כאן  לשמיעת הראיון יש ללחוץ כאן
הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים