התהום - מה באמת מפריד בינינו לבין העולם הערבי? התהום - מה באמת מפריד בינינו לבין העולם הערבי?

לפני חצות היום עם הרצל בן אשר 20.6.11

דו שיח של חרשים – הפרק הזה בודק האם אנחנו באמת מבינים את העולם הערבי? בספר אני מציג 12 מקרים שמסבירים את הנושא.

בצד הערבי, מה שנאמר לתקשורת זה "ברזל" כי זה נשאר לעולם. מה שנאמר בחדרי חדרים זה פחות מחייב.

 

לדוגמא: פתיחת מעבר רפיח ע"י המצרים.

המצרים הודיעו לתקשורת שהמעבר יפתח, עמוס גלעד ברר ויצא לתקשורת הישראלית והודיע שהסבירו לו בחדרי חדרים שהמעבר לא יפתח ואין מה לדאוג.

במציאות: פתחו את מעבר רפיח.

 

אנחנו במדינת ישראל יצרנו מדינה שהיא שונה לחלוטין מכול העולם, אנחנו לא מערב ולא מזרח, יצרנו דפוס מחשבה שכולנו שותפים לו, תפיסת עולם ישראלית שונה מהאזור שלנו.

התפישה שלנו היא שחור או לבן. אנחנו אוהבים משהוא או שונאים אותו. חותמים הסכם שלום עם המצרים ורוצים אחת לשבוע לאכול חומוס במצרים. אין דבר כזה בעולם, אף סורי לא אוכל חומוס בקהיר, בספר אני שואל מי פה הלא נורמאלי?

נניח שמחר בשאר אסאד מודיע על הסכם שלום, בשנייה שכחנו את כול מה שסוריה עשתה ואנחנו רוצים לנסוע לבקר בדמשק ולאכול שם חומוס.

זה קורה כי אנחנו בתפיסה שאנחנו פרגמטיים מאוד ומסתגלים לכול מצב בשנייה, זה לא עובד ככה בעולם.

 

החלומות שמוכרים לציבור הישראלי

מבטיחים הבטחות של תהליך שלום ותכף אחר כך יהיה כאן גן עדן, אבל זה לא קורה והציבור מתייאש. צריך להסביר לציבור שסוף הסכסוך מול כול מדינו ערב כנראה לא יהיה לעולם. כול הויתורים שניתן לעולם לא נקבל את סוף הסכסוך.

לשמיעת הראיון יש ללחוץ כאן  לשמיעת הראיון יש ללחוץ כאן
הדפסשלח לחבר
דרונט בניית אתרים